כשהייתי קטנה, הוריי לא דיברו בנוכחותי על מה שהיה לפני שנולדתי. בכל אופן, אני לא זוכרת. על השואה כמובן לא דיברו – בעצם,   באותם ימים לא השתמשו במילה הזאת. אבל כמו ילדים רבים שהוריהם עקפו את הנושא, קלטתי מידע מהאוויר, ואין ספק שהוא הסתנן לחלום ששבתי וחלמתי פעמים רבות: ביתה […]

איש אינו מעיד בעד העד. פאול צלאן הדרך הנוחה ביותר להגיע ל״יד ושם״ היא לעלות על הרכבת הקלה (אם היא עובדת) ולרדת בתחנת הר הרצל. משם יש ללכת רבע שעה ברגל במין שביל גישה עקלקל שמוביל אל הכניסה הראשית. כבר ברגע הירידה מהרכבת תיפרש לפניך פנורמה מרהיבה של יער ירושלים, […]

העבודות המצורפות הן יצירות שציירתי בשנתיים האחרונות, והן מבטאות את הרגשות והמחשבות שעלו בי מתוך תקופה זו. ציור ורישום הם אמצעי הביטוי העיקריים שלי, דרכם אני חוקר ומבטא את קיומי בעולם. אני נמשך במיוחד לצייר נופים ובני אדם. כשאני מצייר נופים, אני מתעמק בתנועות, בצבעים, במרחקים ואפילו בצלילים שסובבים אותי. […]

בתצלום מלפני החתונה אפשר היה לראות אותם עומדים בגבם למצלמה, חבוקים. דמויותיהם הקצרות, הגמדיות משהו, ניבטות בראי. התצלום, למרות שלא היה ישן במיוחד, נראה דהוי עד מאוד, כאילו לא פותח כראוי. סביב הזוג הנמוך והלבוש בהידור העומד שם, גבר צעיר ואישה זקנה, נראה בתצלום חדר חשוך ובו ריהוט דל ופשוט, […]

לבי פועם במהירות כשאחי ואני מתקרבים אל החיילים בכיכר. אחד מהם עוצר את הרכב שלנו בזמן שהשני עומד מאחוריו ובוחן את סביבתנו. חייל שלישי צופה בנו מאחורי מחסום בטון, הרובה שלו מכוון ישירות אלינו. הם שואלים אותנו לאן אנחנו נוסעים. "לגוש עציון", אני עונה. גוש עציון הוא בסיס צבאי מדרום […]

1 הגירה את עוברת למדינה חדשה. כל מה שאת זוכרת מהביקורים שם הוא השמש, ואל השמש הזאת את משתוקקת בימים של האריזות, של מסיבות הפרידה. ביום שאת סוף סוף מגיעה, את עורמת את שלוש המזוודות שלך על עגלת הטרמינל ודוחפת את עצמך החוצה בין שאר האנשים. את מרגישה שכולם ממהרים, […]

אני הייתי בהרבה מלחמות, אתה יודע, בכולן בעצם הייתי, ממלחמת השחרור ועד עכשיו. הכי נורא היה בתעלה, בסואץ. שם כבר הייתי במילואים, עם דרגות קצונה מחיל האוויר. אבל החליטו לשלוח אותי לתעלה כי עשיתי את הטעות ההיא עם הליברטי… זאת המשחתת המצרית שהפצצנו בים התיכון, ווידאנו טוב טוב שהיא שוקעת, […]

הקרטוע הקצבי של הרכבת התחתית הדהד על הפסים בזמן שחיפשתי מושב. אצבעותיי התחקו אחר הקמטים והקימורים המוכרים על כריכת הספר שהחזקתי מתחת לבית שחיי. הרכבת לא היתה מלאה, אבל אני בדרך כלל מחפש מושב ליד החלון. עדיף שיהיה ברביעייה של כיסאות פנויים. עברתי מקרון אחד לשני, עד שמצאתי את המושב […]