פתיחה פתיחה פתיחה. הרמה הרמה הרמה. נגיעה נגיעה נגיעה. יד ימין מתנתקת מהמחצלת, מתרוממת אל החזה, נצמדת. שמאל, אותו סדר, אותו קצב. ואז שתיהן יחד אל המצח. הרמה הרמה הרמה. נגיעה נגיעה נגיעה. הורדה הורדה הורדה.  כשהזמנתי מקום בריטריט לא לגמרי ידעתי לומר מה הדבר שניסיתי להשתקם ממנו. כן, המלחמה. […]

– יש צלקת על קו האופק של המשטח. אני מתחקה אחריה, מעבירה יד על נקודת המפגש של הניירות. לבד בסטודיו, אני ושולחן העבודה ומה שמונח עליו. בבוקר בגן אתה מזכיר לי – מאמא הולכת לארבייט. העבודה של מאמא זה לגזור ולהדביק מחדש, העבודה של מאמא זה להסתכל בנייר מתחמצן, משנה […]

דן וטליה היו בני שלושים וגרו ביחד בדירת שני חדרים קטנה ונאה, בקומה שנייה, בצפון הישן של תל אביב. ברחוב שקט, יפה ומוצל קרוב לנחל הירקון. דירה כזאת של פעם, די ישנה אבל שמורה ואף משופצת, עם כל מה שצריך והרבה אוויר. מבואה קטנה, מטבח פונקציונלי, חדר שינה פסטורלי שמחוץ […]

עברנו לדירה ברחוב גלילאו, שכונת צ'מברי, מדריד. הייתי צריכה לחשוד שחיי עומדים להיהרס, מכיוון שבמסדרון לפני דלת הכניסה נתלה שלט: "אזור מצולם, פושעים להתרחק!", אבל נוטים להתעלם מתמרורי אזהרה כשמתאהבים. זה התחיל עם הרחוב. הוא היה מפתה, אפילו יותר מדי, כמו מישהי עם מחשוף נדיב אבל גם עם רגליים ארוכות […]

מה ההבדל בין Pigeon ל-Dove? לאחרונה אני מוצאת עצמי חוזרת על השאלה שוב ושוב. /\ התרגלתי להתעורר בכל בוקר לקול הציפורים.  הן היו כל כך רועשות, עד שקולן בלע אותי. /\ בבית, הדררות חיות בעצי הדקל. הן כל כך רועשות, עד שאי-אפשר לשמוע את המחשבות שלך.  הקול שבוקע מגופן הירוק […]

הייתי הולכת לספרייה הציבורית מדי שבוע. זה היה הסניף המרכזי בדנוור, מבנה רחב ידיים בפאתי מרכז העיר, על יד בניין הממשל, המוזיאון לאמנות, ובית המשפט שבו נישאתי. תמיד עברתי שם, לאסוף ספרים שהזמנתי, או להציץ בחדשים שהגיעו, או לשוטט בין כונניות הספרות היפה בקומה השנייה, או לבדוק מה התחדש בחנות […]

היא רצתה שהוא יחזור הביתה כדי שתמרוט את השערה באוזן שלו. השערה הנוקשה דמתה לזיף, אבל היתה שקופה. הכול התחיל כשהיא העבירה את האצבע שלה על האוזן הסמוקה שלו, שמכוסה בדרך כלל רק בפלומה לבנה עדינה. הפלומה דקה וקצרה כל כך שאי־אפשר להפריד בין שערה ושערה: היא לא יותר מברק […]