הַזְּרוֹעַ שֶׁל יוֹנָה

לִפְעָמִים הַזְּרוֹעַ שֶׁל יוֹנָה נָטְלָה עַצְמָאוּת.
וְהָיְתָה לָהּ זְרוֹעַ, לְיוֹנָה.
תִּשְׁאֲלוּ אֶת שִׁמְעוֹן אוֹ לֵוִי.
תִּשְׁאֲלוּ אֶת מִי שֶׁהָיָה שָׁם.

זְרוֹעַ הִיא אֵבֶר
וְאֵבֶר הוּא כָּנָף
אוֹ אֶבְרָה. וְיוֹנָה
פָּרְשָׂה אֶת כְּנָפֶיהָ וְעוֹפְפָה.

וּכְשֶׁהַזְּרוֹעַ שֶׁל יוֹנָה נָטְלָה עַצְמָאוּת
לֹא הָיָה מֵאֲחוֹרֶיהָ אִישׁ:
הִיא חָטְפָה יְלָדִים עַל הוֹרֵיהֶם
וְלֹא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם.

אַךְ כַּאֲשֶׁר כְּנָפֶיהָ נִפְרְשׂוּ
הָעִבְרִית הִכְפִּילָה אֶת מִינָהּ
וְסוֹף סוֹף יָכֹלְנוּ לְהַרְגִּישׁ בָּהּ
כְּמוֹ בְּמִשְׁפָּחָה.

בִּזְכוּת יוֹנָה אִבְּדָה הָעִבְרִית מַשֶּׁהוּ
מִנִּיחוֹחַ גְּבָרֶיהָ הַיְּהוּדִים,
מִבְּשָׂרָם הַבּוֹדֵד שֶׁנּוֹתַר קָשֶׁה וּבָסְרִי
גַּם כַּאֲשֶׁר הוּא מַבְשִׁיל.

וּמַשֶּׁהוּ מִצְּפִיפוּת הָאִשָּׁה
מַשֶּׁהוּ מִצִּיפַת הָאִשָּׁה
מַשֶּׁהוּ מִזְּרוֹעַ הָאִשָּׁה
פִּתְאֹם הָיָה בָּהּ.

וְכֻלָּנוּ יָנַקְנוּ מִמֶּנָּה חֲלֵב כּוֹכָבִים.
יוֹנָה זָנָה וּפִרְנְסָה אֶת כֻּלָּנוּ.
יוֹנָה עִבְּרָה אוֹתָנוּ וְהָרְתָה אוֹתָנוּ.
יוֹנָה הִצְמִיחָה בָּנוּ אֵיבָרִים חֲדָשִׁים.

יוֹנָה עָשְׂתָה אוֹתָנוּ גְּבָרִים וְנָשִׁים.
זָכָר וּנְקֵבָה בָּרְאָה אוֹתָנוּ.
זָכָר שֶׁהוּא נְקֵבָה וּנְקֵבָה שֶׁהִיא זָכָר.
וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה עָלָה בַּצִּנּוֹרוֹת.

יִהְיוּ רַבִּים שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ לִדְבָרַי, יֹאמְרוּ
שֶׁאֲנִי מַפְרִיז, שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב מֵהִרְהוּרֵי לִבִּי.
וְאוּלַי הֵם צוֹדְקִים, אוּלַי הַזְּרוֹעַ שֶׁל יוֹנָה
נָטְלָה עַצְמָאוּת וְשָׂמָה דְּבָרִים בְּפִי.

יוֹנָה הַנְּבִיאָה שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא
וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת
זְרוֹעַ
יוֹנָה.

גרנטה 5 – שפות זרות | דצמבר, 2016