התלמידה הישראלית שוכחת

אֶת הַשֵּׁבֶט שֶׁלָּהּ לְהֶרֶף עַיִן
לִפְנֵי
הַדֶּגֶל

שֶׁמֵּנִיס אֶת הַצֵּל מִשְּׁמוֹת
הַחַיָּלִים הַנְּעוּצִים
לַדֶּלֶת.

לְמִי שֶׁנֶּהֱרַג
יֵשׁ תַּלְיָן לְהַאֲשִׁים.
כְּשֶׁעֵינֶיהָ

נִתְלוֹת בְּעֵינֵי הַיֶּלֶד
הַשֵּׁמוֹת מִתְפּוֹגְגִים.

אוֹ שָׁבִים.
רֹאשָׁהּ פּוֹנֶה
לַיֶּלֶד

הַצּוֹפֶה, יָדָיו
בְּצִדֵּי הַגּוּף.
הַיָּדַיִם הַיְּחִידוֹת

שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
הַיָּדַיִם הַיְּחִידוֹת
שֶׁיֵּשׁ לוֹ.

אֹפֶן חָדָשׁ
לִקְשֹׁר גּוּפִים
נוֹאָשׁ לְהִתְגַּלּוֹת

– כָּחֹל שֶׁל
חֻלְצַת בֵּית
הַסֵּפֶר הַקְּרוּעָה,

כָּחֹל מְשֻׁבָּשׁ,
תִּפְרֵי הַדֶּגֶל
פּוֹקְעִים –

מהדורה מקוונת | דצמבר 2020
מאנגלית: ירדן בן־צור