בדיעבד אני יודעת איך הייתי צריכה להרגיש
אז עוד לא ידעתי.
התעוררתי על ספת-נוער נפתחת
בממ"ד שבביתך שמחוץ לעיר
חלמתי בצעקות רמות שהלכו וגדלו
נתתי להן לשטוף אותך כפי שאינני מעזה כשאני ערה
נטשת אותי בגשם,
בדרך הראשית שליד הדירה השכורה שלי חלפת על פניי
במכונית מחוממת
אני במעיל רטוב ושיער רטוב צורחת מקללת אחרי מטח המים הקרים
שהגלגלים התיזו עליי
מצאתי טלפון לצעוק עליך עוד
גם אני לשם,
אבל ניתקת לי בפנים.
אני לא יכול להקשיב לך ככה, קטעת בשקט —
אף פעם לא הרשיתי לך לדבר אליי ככה כשאני ערה
בבוקר עוד הייתי תקועה;
הקור הלבן של פרקי האצבעות
האוחזות בשפופרת.
מהדורה מקוונת | מאי 2019