לקבל גט

עלה בדעתי שיש נוסח אחר של סיפורי אגדה – זה שבו הבחורה הצעירה והפשוטה מצילה את הנסיך שלה או את משפחתה. באגדה הדנית "היונה הצחורה", היונה/נסיכה מצילה נסיך שאחָיו הקריבו אותו למכשפה. כאשר הוא מנשק אותה, היונה שבה והופכת לנערה. ב"שבעת העורבים" של האחים גרים, נערה צעירה מצילה את אחיה שהפכו לעורבים לאחר שאביהם הטיל עליהם כישוף בטעות. ב"הציפור של פיצ'ר" של האחים גרים, הביצים מסגירות את הנשים חסרות האונים, שלא ממש סומכות על בעליהן הרצחניים. הגיבורה של הסיפור הזה מתחפשת לציפור.

אף אחד לא רוצה להיות ציפור.

נכון, אפשר לעוף, אבל אינך שייך עוד לחברת בני האדם.

ואינך יכול לדבר.

***

הגט הוא המסמך היהודי של ניתוק ברית הנישואין. המילה מורכבת משתי אותיות, גימל וטית, שהגאון מווילנה ציין שהן היחידות באלף-בית שאי-אפשר להרכיב מהן מילה.

אחר כך הרב מקפל את הגט למעין ציפור פלאית ובחור צעיר וכחול עיניים מתרגם עבורי את ההליכים, ובעלי מניח אותו ("הן צריכות להיות במנוחה, הידיים שלך") בידיים שלי, ואני מניחה אותו בחיקי, הולכת עד הדלת ושבה על עקבותיי.

זו "המתנה" שהעניק לי בעלי.

***

בשיר העם "הערבה", הבעל נמלא חימה משום שנשמת אשתו עוזבת כל לילה את גופה כדי לחיות בתוך עץ הערבה. הוא מוצא את העץ הזה וכורת אותו. היא מתה. ב"לילי", המלכה זועמת על כלתה הפלאית, שבמשך היום היא פרח, ובלילה – אישה. היא מחריבה את הבית המוגן שבנה לה בנה. הנסיכה לילי מתה.

גיבור רומנטי הוא לא ממש גיבור. כלומר, הוא לא פועל מתוך רצונו שלו. הוא תחת שליטתם של כוחות הטבע ועולם הרוחות. הגיבורה מייצגת לעתים קרובות את החינוך והענישה של הקהילה. היא שם כדי להראות לנו שאנו נתונים לשליטתם של הכוחות שסביבנו. פעמים רבות היא האמצעי שבעזרתו קהילה מאשרת מחדש את ערכיה המשותפים.

***

כעת אנו נקראים למשרדו של הלבלר. אנחנו מביטים בלבלר הרושם את הגט בכתיבה תמה יפהפייה ומייבש את האותיות באמצעות מייבש שהניח על קלסר. הוא קדח בו חור, כדי שיוכל לעמוד בכוחות עצמו מבלי להזיק לנייר. אפילו השלט, שהודבק לדלתו בדבק צבעוני, נכתב בכתיבה תמה בטוש כחול. בן זוגי מציין כי הלבלר הזה מאוד אוהב את מלאכתו, גאה בה.

***

"פרשי את הידיים, כפות הידיים כלפי מעלה, זו לצד זו, כך. הצמידי את האגודלים לצדי הידיים שלך", הורה לי המתרגם יפה התואר. הוא לא היה שייך לחדר הזה. הן היו ממש כמו ציפורים ברגע ההוא, הידיים שלי. הן היו כבעלי החיים שהתעופפו ועפו בשירו של טהא מוחמד עלי, "אזהרה", שבו המשורר מדבר על לבם של הציידים שלא יכוונו לעבר האושר שלו, שלא שווה לבזבז עליו את הכדור.

"עליהן להיות במנוחה, הידיים שלך". אני נותנת להן להירגע, במנוחה, באוויר.

זה היה מעשה של אמון שלם ופגיע. אמון במה? אינני יודעת.

ואז הרב קיפל את הגט לכנפי ציפור, קפל אחר קפל אחר קפל. מכל הרגעים הלא צפויים של הבוקר, זה היה המפתיע מכולם. הוא נתן אותו לבעלי, שהניח אותו בידיי השלוות, וביקש ממני שאקבל את "מתנת" הגירושים. לקחתי אותו בידיי, ואז הנחתי כף יד אחת על גבי השנייה, כאילו לכדתי יצור שרצה לעוף משם. תחבתי את הגט מתחת לזרוע ימין, בבית השחי שלי, כפי שהורה המתרגם בעל העיניים הכחולות. "אני לא רוצה להיות ציפור. אני רוצה להיות אנושית, לבוא בין בני אדם. אני רוצה שיהיה היגיון בסיפור הזה".

***

עשיתי זאת. הפכתי ליצור המכונף, גם אם הכנפיים שלי מקופלות עכשיו. הלכתי לעבר הדלת, ואז הסתובבתי ושבתי על עקבותיי. "אם הייתה זו אגדה, מישהו היה נגאל".

לאחר ששלפתי את הגט מתחת לזרועי, הייתי צריכה להשיבו לרב כדי שיתייק אותו. קשה לי לדמיין איך מתייקים אותם. האם הם מכניסים אותם לכלוב איפשהו? האם יש גן חיות שלם של ציפורי גט? קשה להאמין שהם יפתחו אותם שוב. אבל אולי הם כן.

מהדורה מקוונת | יולי 2020
'לקבל גט' הוא פרק מתוך הממואר  Mouth Full of Seeds מאת מרסלה שולק שראה אור בהוצאת בלאק לורנס לשירה בינואר 2020. 
מאנגלית: אלי אליהו
דימוי: Heartbreak, מיה פרי, מתוך You Are Safe