עצים בחשכה

בְּנֵי עַמִּי

אֲנַחְנוּ נָעִים,

פְּסִיעוֹתֵינוּ מוֹתִירוֹת שְׁלוּלִיּוֹת

שֶׁבָּהֶן מִשְׁתַּקְּפִים הַשָּׁמַיִם הָעֲמוּסִים.

הָעֵצִים נָדִים, אֲחוּזִים בִּקְלִפַּת הַקֶּרַח

שֶׁתַּחְתֶּיהָ מִתְרַחֶשֶׁת הַחֲשֵׁכָה,

מַסְעִירָה אֶת שָׁרְשֵׁיהֶם.

אֲנִי מַבִּיט בִּבְנֵי עַמִּי

הַהוֹלְכִים וּמִתְפּוֹגְגִים,

לְהַמְשִׁיךְ וְלִרְאוֹתָם עוֹלֶה לִי בְּמַאֲמָץ שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לָשֵׂאת,

כְּמוֹ לְהִזָּכֵר בַּחֲלוֹם הַהוֹלֵךְ וְחוֹמֵק.

כָּל זֶה שָׁבִיר

כְּמוֹ תְּנוּעָתוֹ הָאִטִּית שֶׁל הָעֲרָפֶל

הַשָּׁט בְּסָמוּךְ לְקַרְקָעִית מַחְשְׁבוֹתַי,

כְּמוֹ הַזְּרָעִים הָעֲקָרִים שֶׁאֲנִי טוֹמֵן בָּעוֹלָם,

הָעֵצוֹת שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְיַלְדִּי.

אֲנַחְנוּ נָעִים,

שָׁרָשֵׁינוּ נִתְלְשׁוּ מִזְּמָן,

חָפְשִׁיִּים וּבְנֵי חֲלוֹף.

זֶה הַנּוֹף

בָּתִּים אֲפֹרִים,

שׁוֹתְקִים, עֲמוּסֵי יַתְמוּת,

חֹרִים, טַבּוּרִים קְטַנִּים

פְּעוּרִים, מוּאָרִים בְּפִתְחָם,

הוֹלְכִים וּמַאֲפִילִים

כְּכָל שֶׁסּוֹדָם מַעֲמִיק,

פְּזוּרִים, חֲשׂוּפִים עַל פְּנֵי הַקִּירוֹת הַזָּרִים.

אַחְבִּיא אֶתְכֶם,

הֲרֵי בְּצַלְמִי נִבְרֵאתֶם,

אֲמַלֵּא אֶת כִּיסַי הַגְּדוֹלִים בְּחֶסְרוֹנְכֶם,

לְמַעֲשֶׂה אֶגְדֹּשׁ אוֹתָם בְּקִיּוּמְכֶם הֶחָלוּל,

בְּבוּשָׁה אֶתְבּוֹנֵן בָּכֶם בַּלַּיְלָה,

אֶעֱמֹד עַל הַדִּמְיוֹן בֵּינֵיכֶם,

אֶשְׁמֹר אֶתְכֶם לְיָמִים טוֹבִים,

כָּאֵלּוּ הַזְּקוּקִים לִמְרִירוּת.

מנוחה, דמעות טיח

אֵיךְ קִיר

נִפְגָּע,

הוּא אֵינוֹ מַשְׁמִיעַ אֲנָחָה אוֹ נוֹפֵל אַפַּיִם אַרְצָה,

רַק סוֹפֵג דָּבָר לְתוֹכוֹ,

צוּרָתוֹ הָאֵיתָנָה הוֹפֶכֶת וּמִשְׁתַּנָּה.

לְמָשָׁל קָלִיעַ בִּמְעוֹפוֹ,

מַקְרִיב אֶת כָּל צוּרָתוֹ הַחֲרוּטִית הַשְּׁלֵמָה,

אֶת הַמִּרְקָם הֶחָלָק, הַנְחֻשְׁתִּי הַנּוֹצֵץ,

מִתְאַבֵּד אֵלָיו,

מַפִּיל בּוֹ דְּמָמָה.

רוּחַ קַלָּה חֲמִימָה, מַקְדִּימָה אֶת בּוֹאוֹ

אֶת הִתְוַדְּעוּתָם זֶה לָזֶה,

קָצֵהוּ הַמְלֻטָּשׁ לְמִשְׁעִי פּוֹגֵשׁ בַּמִּשְׁטָח הַמְּחֻסְפָּס,

בְּעָצְמָה אֵין-קֵץ הוּא חוֹדֵר,

מְפַזֵּר אֶת הַצּוּרוֹת הַזְּעִירוֹת הַצְּפוּפוֹת לְכָל עֵבֶר,

גּוּפוֹ הַמַּתַּכְתִּי נִמְעָךְ לְעֻמַּת קְרָבָיו הַמְּאֻבָּנִים,

מַשְׁאִיר בָּהֶם מָקוֹם, צוּרָה רֵיקָה.

אֲנִי מַבִּיט בַּקִּירוֹת סְבִיבִי,

בַּצוּרוֹת הָאֲפֵלוֹת הַהוֹלְכוֹת וּמִתְרַבּוֹת,

מְנַסֶּה לְנָקּוֹתָן,

כְּמוֹ מַחֲלָה.

אֵין בִּיכָלְתִּי לִמְחֹק אוֹתָן,

גַּם לֹא לִבְנֹותָן מֵחָדָשׁ,

רַק לְהִתְנַצֵּל שׁוּב וָשׁוּב

וּלְסַפֵּר שֶׁזּוֹ אַהֲבָה.

הַגּוּף הַבָּרִיא

עַל כָּל שְׁרִירָיו הַמְּשֹרָגִים זֶה בָּזֶה,

שֶׁלֶד הָעֲצָמוֹת,

הַמֶּרְחָבִים הָרַכִּים,

אָרְכּוֹ

רָחְבּוֹ וּשְׁאַר מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת,

מָתוּחַ עַל נְקֻדַּת הַזִּנּוּק,

מַמְתִּין לַיְּרִיָּה שֶׁתִּפְצַע אֶת הַשֶּׁקֶט,

שֶׁתִּפְעַר פֶּתַח בַּשְּׁלֵמוּת

הַמַּבְסֶּסֶת עַצְמָהּ בְּאוֹתָהּ פִּסַּת זְמַן.

הַגּוּף הַשָּׁלֵם,

הַפֶּתַח הַנִּגְלֶה בּוֹ

כְּמוֹ עוֹבֵר אֹרַח

הַחוֹשֵׂף דְּבַר מָה,

כְּמוֹ הָרוּחַ,

סִימָן שֶׁטִּבְעוֹ לַחֲלֹף,

בְּהַבִּיטֵנּוּ בּוֹ

סִפּוּר שָׁלֵם הַמְסֻפָּר וּמְסֻפָּר

שׁוּב וָשׁוּב

מַגִּיר אֶת סוֹדוֹתָיו,

קוֹרֵא לִי לָבוֹא.

נְשִׁיקוֹת בָּאֲוִיר

הֵן כַּנִּרְאֶה נְשִׁיקוֹת הַמְּסֻגָּלוֹת לַעֲבֹר מֶרְחָק,

אֵין בָּהֶן מַגָּע,

עִקָּרָן הוּא בְּכַוָּנַת הַנּוֹתֵן וּבִרְצוֹן הַמְּקַבֵּל,

יֵשׁ בָּהֶן אִינְטִימִיּוּת מְהֻסָּה,

הֵן נֶעֱלָמוֹת כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ,

כְּמוֹ הַבְטָחָה לְמָשָׁל.

מהדורה מקוונת | אפריל 2023
דימוי ראשי: עצים בחשיכה (2) – פחם על בד, 52/60 ס"מ, 2016