צלחת מעופפת

ברגע זה עוזב אדם את העולם, ברגע זה בא, אנחנו
אהבנו להתמסר בצלחת מעופפת. נכונו להשתטח, כל
הגוף, ובלבד שלא תיפול מידינו, להתנשף מלוהטים,
לתת את עינינו לדבר חמקמק וסב, אווירי, בא ויוצא מן
הידיים. פעם צנחה אל הים ואתה שחית אחריה. בעיניי
ראיתי מן החול את הגלים שבים וחוטפים, ואותך, עיקש
אחריה, עד שרחקת מאוד. אני זוכרת בגופי איך טבענו
בבגדי הים, חבוקים זו בזה, רטובי מלח, כשעלית מן
המים, אוחז בה. באילו מקומות אעמוד, כדי לתפוס את
האותות הסובבים השבים ומושלכים אליי, המבקשים
שאשיבם, בתנופה, עד מה רחקת, עד היכן תעמוד לי
גמישותי, גלים, טבעם שהם יפים ואדישים מאוד. ברגע
זה עוזב אדם, ברגע זה, ההסבר פשוט כדף: כל הדברים
הנסחפים מאיתנו אל ההלאה, רוחשים משם בעבורנו,
מבקשים להוריש לנו את זוהרם.

מהדורה מקוונת | מרץ 2019
מתוך: הוא היה כאן, אני בטוחה בזה, אפיק ספרות ישראלית והליקון, 2019