שׁקוּפה

אִמִּי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא מְאַבֶּדֶת אוֹתִי
כְּכָל שֶׁאֲנִי נַעֲשֵׂית שְׁקוּפָה יוֹתֵר –

תַּבְטִיחִי לִי שֶׁלֹּא תִּכְתְּבִי עוֹד שִׁיר
שֶׁמְּלַכְלֵךְ עַל הַבַּיִת שֶׁלִּי.

טְרוּקַת־עֵינַיִם נָחָה הָאִשָּׁה
בַּסָּאבְּוֵי וּמַנִּיחָה יָדַיִם דְּרוּכוֹת
עַל אַרְנָקָהּ.

הִיא מַזְכִּירָה לִי אֶת אִמָּהּ שֶׁל אִמִּי
מַצִּיעָה לָנוּ, הָאֲחָיוֹת, בְּכוֹס מַשְׁחִימָה
מִנְחַת עֲלֵי נַעְנַע רוֹתְחִים אֶל הַתֶּה.

צַלַּחַת תְּמָרִים מֵהָעִיר שֶׁאֵין עַתִּיקָה מִמֶּנָּה, בַּמְּדִינָה שֶׁאֵין חֲדָשָׁה מִמֶּנָּה.

הַמְּשׁוֹרֶרֶת אָמְרָה שֶׁלְּאַבֵּד אֶת זֶהוּתֵךְ זֶה לְהֵעָשׂוֹת
שְׁקוּפָה יוֹתֵר. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא מִתְכַּוֶּנֶת שֶׁלְּאַבֵּד
אֶת אִמָּא שֶׁלָּךְ זֶה דָּבָר דִּמְיוֹנִי.

אֲנִי לֹא מַרְגִּישָׁה לְבָנָה, אָמְרָה הָאִשָּׁה הַלְּבָנָה בַּכֶּנֶס.

לָבָן זֶה לֹא צֶבַע, אָמְרָה בִּתִּי.

אֲנִי שָׁבָה אֲבָל לֹא יוֹדַעַת מֵהֵיכָן לָשׁוּב.

הַנְהָרוֹת שֶׁבִּי אוֹזְלִים וְאוֹזְלִים, קוֹרְאִים לִי לְמֶרְחָב חֲסַר גְּבוּלוֹת.

אִמָּא שֶׁלִּי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא מְאַבֶּדֶת אוֹתִי – אַרְצֵנוּ
עוֹלָה בָּאוֹב. פַּעַם אַחַר פַּעַם אֲנִי מוֹצֵאת עַצְמִי
מַשְׁקִיטָה אֶת רוּחוֹתֶיהָ: הָרַב
שֶׁאָמַר לָאֲנָשִׁים בַּכְּפָר שֶׁלָּנוּ לֹא לַעֲזֹב אֶת בָּתֵּיהֶם.

הִקְשַׁבְנוּ וּמַתְנוּ בְּעוֹד הוּא עָזַב בְּדִיּוּק בַּזְּמַן.

הַכּוֹחַ שֶׁנּוֹבֵעַ מִמֶּנּוּ מְשַׁמֵּן אֶת שְׂעָרִי. הִשָּׁמְרִי.

מהדורה מקוונת | דצמבר 2020
מאנגלית: ירדן בן־צור