תרגום אחד: אירית ויינברג
שיחה עם אירית ויינברג על תרגום הסיפור נישואים נקיים לעברית
במסה היפה שלה Some Notes on Translation and on Madame Bovary [1] כותבת הסופרת לידיה דיוויס על התרגום כאקט של כתיבה. תוך הישענות על מחשבתם של סופרים כגון ולדימיר נבוקוב והנרי ג'יימס היא תוהה על ערך התרגום שלה לספר מאדאם בובארי, שהוא תרגומו השבעה-עשר לאנגלית. מדוע התרגום הזה נחוץ? מה ההבדל בין התרגומים החוזרים של אותם המשפטים והמילים? האם הוא קשור לתקופת התרגום? לרגישות לתרבות ולשפה מבחינה מחקרית? או לכישרון הספרותי של המתרגם? כלומר, האם מדובר באקט של יצירה או שעתוק של יצירה ספרותית בעלת ערך משפה אחת לאחרת? וכיצד האישיות המתרגמת נדרשת לשאלות האלה באופן קונקרטי במהלך תהליך התרגום הסיזיפי והמענג באותה מידה? מדוע חשוב, לדוגמה, לבדוק אם הזבוב זוחל (crawl) או הולך (walk) לצורך תרגום מדויק של המקור? וכיצד ביטוי אחד במקור הצרפתי, "bouffées d’affadissement", זוכה לשבעה-עשר פרשנויות ותרגומים שונים באנגלית?
בסדרת השיחות "תרגום אחד" ננסה להתחקות אחר תהליך התרגום של סיפורים שונים מגיליונות גרנטה, ולבדוק באמצעותם, בכל פעם עם מתרגם אחר, מה הן השאלות וההתלבטויות שעלו במהלך התרגום הספציפי מבחינת שפה ויצירה, נאמנות ופרשנות ועוד. אירית ויינברג (1980) היא חוקרת ספרות יפנית עכשווית ומתרגמת. בעלת דוקטורט מאוניברסיטת תל אביב עם התמחות בספרות יפנית עכשווית. תרגומיה מיפנית הופיעו בבמות שונות, ובימים אלה רואה אור בתרגומה אוסף הסיפורים של ריונוסקה אקוטגווה חייו של שוטה ועוד סיפורים בהוצאת נהר ספרים.
תחקיר והכנה
קשה לרכוש את זכויות היוצרים לספרות יפנית בארץ, ולכן אין הרבה תרגומים מיפנית לעברית. חלק מהספרים מתורגמים מאנגלית, למשל ספרו של נאצומה סוסקי אני חתול או מתנת המספרים מאת יוקו אוגווה, אחת הסופרות הפופולריות היום ביפן. אולי זה בגלל לוחות הזמנים, ואולי בגלל זכויות היוצרים. אני משתדלת להציע להוצאות הספרים ספרים יפניים שכדאי לתרגם, והדברים נופלים הרבה פעמים לא בגלל חוסר היענות אלא בגלל הקושי ברכישת זכויות היוצרים. הסיפור "נישואים נקיים" הוצע לי על ידי גרנטה בעברית, ושמחתי על כך כי הכרתי את הסופרת, סיאקה מוראטה, והכרתי גם את הסיפור. הוא פורסם במקביל באנגליה וביפן. בנוסף חשוב לי ומעניין אותי אולי יותר מכול לתרגם סופרות יפניות עכשוויות, כמו לדוגמא אאוקו מצודה,[2] קיקוקו צומורה[3] או מירי יו,[4] סופרת קוריאנית שכותבת ביפנית, שזו אחת התופעות המרתקות כרגע בספרות היפנית.
לפני שאני ניגשת לתרגום אני משתדלת לקרוא את הסיפור כמה פעמים, וגם לקרוא ולחקור מסביב, גם אם כבר שמעתי על הסופרת. לקרוא ולצפות בראיונות שהתפרסמו ברשת. חשוב לי להכיר את הסופרת היטב, את עולמה, את הדרך שבה היא משתמשת בשפה, את ההקשר שלה בתוך הספרות היפנית. מוראטה, לדוגמה, היא אחת הסופרות הראשונות שהביאו את החיבור בין מדע בדיוני לספרות יפה או גבוהה בספרות היפנית, ולדעתי אפשר לראות את זה בסיפור "נישואים נקיים" יותר מאשר ברומן שלה בשולי הנוחות, שתורגם לעברית, והוא ריאליסטי יותר במהותו. העיסוק של מוראטה הוא בשונות, בשוליים החברתיים, והכוונה שלה היא לייצר הלם וזעזוע. היא כותבת בסיפורים שלה על נושאים כגון קניבליזם, גילוי עריות ועוד. הספרות שלה נועדה לטלטל ולזעזע את המוסכמות החברתיות היפניות, וזאת גם הסיבה לכך שהיא הפכה לאישיות פופולרית בתרבות ובטלוויזיה היפנית. היא בין הסופרות הצעירות ששולטות בספרות היפנית של העשור האחרון, ואחת מהבולטות, המאתגרות, ובוודאי החשובות שבה. הסיפור "נישואים נקיים" מייצג אותה היטב.
תהליך העבודה
אחרי התחקיר וההיכרות עם הסופרת והסיפור, אני מתחילה לתרגם. ככל שאני מתקדמת אני מתעניינת אפילו עוד יותר בסופר/ת, בעיקר מבחינת הגישה לשפה. השפה בסיפור "נישואים נקיים" אינה קשה לתרגום, אבל דווקא בגלל זה יש אתגרים מסוימים. המטרה שלי בכל תרגום היא להגיד בעברית את מה שכתוב ביפנית. אני מתחילה לעבוד על הטיוטה הראשונה. בטיוטה הזאת אני לא מתרגמת את המילים שאני לא מבינה או שקשה לי לתרגם, ורושמת לעצמי בצד כמה אפשרויות לתרגום בעברית.
לדוגמה המילה "נקיים" בשם הסיפור. משמעות הכותרת ביפנית היא גם "נישואים טהורים", והתלבטתי בין "נישואים טהורים" ל"נישואים נקיים". בעברית המילה "טהור" מתקשרת מיד לקדושה, כלומר למשהו מוסרי, לפחות אצלי. ביפנית הכוונה היא לניקיון מוחלט, לחדר מצוחצח, לחדר שהוא יותר מנקי. לכן בסופו של דבר הרגשתי שהשם "נישואים טהורים" פשוט לא נכון; למילה ביפנית אין שום משמעות נלווית של שיפוט מוסרי. מצד שני, המילה מופיעה שוב ושוב לאורך הסיפור, והתלבטתי אם לתרגם אותה תמיד באמצעות אותה מקבילה בעברית. בסוף שילבתי בין השתיים. ברוב המקרים השתמשתי במילה "נקי", אבל היה מקום אחד שהעדפתי בו את המילה "טהור", כי היה חשוב לי להדגיש את ההיבט של הניקיון המוחלט, מעבר להיעדר של לכלוך. בתחילת הסיפור מיזוקי, המספרת, מגדירה את בעלה "ישות טהורה".[5] בהתחלה רציתי להשתמש בתרגום בשתי המילים. לבסוף בחרתי במילה "טהורה" כי יש משהו בהתחמקות השיטתית של מיזוקי ובעלה מכל מה שנחשב למקובל בין בני זוג, משהו שהולך מעבר למגע הפיזי והזוהמה המתלווה אליו ונוגע יותר בקשר הרוחני או הבין-אישי. אני מתכוונת להיעדר של כל מיניות ביחסים ביניהם. הרגשתי שהמילה "טהור" מדייקת את זה יותר.
דוגמה נוספת היא המילה "וידוי" בתיאור המפגש הראשון בין מיזוקי לבעלה, כשהוא מסיים להסביר לה מדוע פרסם את המודעה שדרכה הכירו.[6] המילה לא מופיעה במקור. ביפנית נכתב שהוא סיים את ההסבר "בנשימה אחת". בהתחשב במשמעות המשפט ביפנית זה נשמע לא נכון בעברית, וניסיתי לחשוב על תחליף. "נאום" נשמע לי שיפוטי ומלעיג מדי. הכוונה היא שהוא הוציא את הדברים שרצה להגיד בנשימה אחת. לכן המילה "וידוי" נראתה לי מתאימה. זו מילה שמשקפת את הפעולה שלו ואת ההתרגשות שלו ממנה. הגבר הזה פתאום מגלה שהוא יכול לספר לאישה היושבת מולו דברים. סוף-סוף הוא פוגש בן אדם שהוא יכול להתוודות לפניו. זו פרשנות מסוימת שלי, אבל היא פשוט נראתה לי נכונה יותר לרוח הטקסט במקרה הזה.
הייתי גם צריכה להחליט אם לתרגם את שם המכשיר המניע את העלילה, ה-Clean Breed, לעברית. במקור המונח מופיע ללא תרגום, באותיות יפניות המשמשות לכתיבת מילים לועזיות, דבר הנהוג מאוד בספרות היפנית העכשווית. באנגלית המתרגמת הפכה את המכשיר ל-Clean Breeder. החלטתי, כמו ביפנית, לא לתרגם את שם המכשיר. הרי גם בספרות העברית המודרנית נעשה שימוש במונחים באנגלית. לבסוף, במשפט האחרון של הסיפור,[7] התלבטתי בין המילים "נפלט", "קולח" ו"שוצף" כדי לתאר את זרימת הזרע של הבעל מתוך הנרתיק של האישה. זהו סיפור על החדירה הלא רצויה של נוזלים והפרשות מזהמים שונים לעולמו של זוג השואף לניקיון מוחלט. בחרתי במילה "קולח" כי הרגשתי שהיא לא מעדנת מדי, אבל גם לא לוחצת על משמעות הדחייה של מיזוקי את הזרע של בעלה.
טיוטה שניה ועריכה
בטיוטה השנייה שלי אני עוזבת את הטקסט היפני לחלוטין. למתרגמים יש לפעמים נטייה בהתחלה לתרגם את שפת המקור למילים בעברית. כך עלולים להישאר עקבות של מבנה המשפט או הדקדוק שמאפיינים את השפה המקורית. זה מה שנקרא "תרגומית" בשפת המתרגמים, ונורא קשה לצאת מזה, כי איכשהו במבט ראשון זה נראה בסדר. בראש מתנגנות לנו שתי השפות, ולכן הכול יכול להיראות כשורה. ביפנית זה אולי פחות בעייתי מאשר, באנגלית, לדוגמה, כי מדובר בשפה שונה לחלוטין מעברית מבחינת מבנה המשפטים, מיקום המילים וכדומה. כך שממילא צריך לכתוב כמעט כל משפט מחדש, אבל עדיין מתגנבות בעיות ניסוח בעברית. לכן אני שמה את היפנית בצד ומתחילה לקרוא את מה שכתבתי בעברית. אני משנה משפטים, משכתבת דיאלוגים, בעצם משכתבת את הטקסט מחדש לעברית לא "תרגומית". אני מאוד אוהבת דיאלוגים. אני אוהבת להשקיע בהם עד שהם נשמעים אותנטיים גם בעברית. אני רוצה שהדמויות יישמעו כאילו הן מדברות בעברית ולא ביפנית. לדוגמה, ביפנית תמיד כותבים גם את כל המלמולים כגון "אהה…" או "מממ…" או חצאי משפטים, כי ככה היפנים מדברים. בעברית זה פחות עובד. לכן הטיוטה השנייה שלי היא תהליך יותר יצירתי, אבל אני אף פעם לא שוכחת שאני לא הסופרת. אני לא רואה את השלב הזה לא כיצירה שלי, אלא כניסיון להעביר את רוח ואופי הסיפור ברמה המוזיקלית, הסגנונית. אני לא עוזבת את הטקסט, אני רק נאמנה לו בדרך אחרת. המטרה שלי היא להיות נאמנה לו בכל דרך שאני יכולה. לתרגם את המילים של הטקסט כפי שהן זה לא נאמנות לטקסט מבחינתי.
לדוגמה במקור היפני מוראטה חוזרת הרבה פעמים על שמות הדמויות, כי כך נהוג ביפנית. משפטים כגון "מיזוקי אמרה…", "מיזוקי הלכה…" או "מיזוקי מתיישבת". הרבה פעמים אני מחליפה את שם הדמות במשפטים כאלה ב"היא" או מחברת את הפעולה למשפט הבא. ביפנית גם יש נטייה לחזור שוב בשאלה על משפט שנאמר. אולי בעברית יותר נכון להחליף את החזרות האלה בביטויים כגון "באמת?" או "למה הכוונה?" במקום לייצר מונוטוניות שמכבידה על הסיפור ואינה משקפת את הזרימה ואת הקצב שלו ביפנית? מה שנשמע טוב ביפנית, בייחוד בדיאלוגים, לאו דווקא נשמע טוב בעברית. זה מה שחשוב לי לוודא בטיוטה השנייה. אני חושבת הרבה על מה שנשמע מאולץ בעברית בסיטואציה שנשמעת טבעית ביפנית.
אני רוצה שהחוויה של קריאת הסיפור ביפנית תעבור לעברית. אני לא יוצרת טקסט חדש או משנה את משמעות הסיפור. אני משתדלת להעביר ולייצר את חוויית הקריאה שלו בשפה אחרת. לעולם לא אוכל לייצר את החוויה שהקורא היפני מקבל מהטקסט. אני יכולה לנסות להעביר את רוח ואווירת הטקסט היפני כמיטב יכולתי כדי לגרום לקורא בעברית ליהנות ממנו כפי שאני נהנית. אני מתרגמת את סיאקה מוראטה עבור הקורא כפי שאני מבינה אותה. אני לא רוצה למחוק את היפניות של הסיפור. אני רוצה שאנשים ייהנו מהטקסט היפני הזה כשהוא מופיע בעברית.
כשאני מסיימת אני מניחה את הטיוטה השנייה בצד. לפעמים יש לי עדיין שאלות והתלבטויות, כמו לגבי שם הסיפור "נישואים נקיים", אבל אני משתדלת לנקות את הראש, לעשות דברים אחרים, ואז לחזור לסיפור כדי לסגור את המקומות שנשארו פתוחים. אני לא קוראת את כל הטיוטה, כי אני יודעת שבשלב העריכה אעבור על הסיפור שוב עם מישהו אחר. לפעמים אני נאלצת לקבל החלטה לגבי מילים מסוימות שנשארו בסימן שאלה כדי להגיש את הסיפור בזמן לעורך, וממשיכה לחשוב על הפתרון הנכון למילים האלה גם אחרי שהסיפור התפרסם. אני חושבת שעורכים הם מאוד חשובים. יש עכשיו דיון באנגליה ובארצות הברית על חשיבות המתרגם, ואם שמו צריך להופיע בעמוד השער של הספר. אני חושבת שהעורך חשוב לא פחות מהמתרגם. העורך הוא הקורא הראשון של הסיפור, ולכן הוא מאוד משמעותי. לי אין דרך להיפרד מהטקסט, בניגוד לעורך. הוא רואה את הסיפור בעיניים נקיות, מקצועיות, ואני יכולה לסמוך על השליטה שלו בעברית. העורך שומע את הדיאלוגים ויכול להעיר לי על המוזיקליות והאמינות של הטקסט. הוא יכול לשים לב להרבה דברים שהתפספסו ולעזור לי לחדד אותם ולדייק. ב"נישואים נקיים" מופיע למשל המשפט "גם לי עד לפני חודשיים היה מישהו שהכרתי דרך הפייסבוק, אבל זה נגמר בינינו".[8] במקור כתבתי "אבל בסוף נמאס לי ממנו ונפרדנו". העורכת, מירה רשתי, כתבה לי שבאנגלית המשפט תורגם למשהו כמו "נמאס לנו אחד מהשני". חזרתי למקור והבנתי שביפנית המשמעות בעצם עמומה, זה יכול להיות גם כך וגם כך, והצעתי להשתמש במשהו יותר ניטרלי, כמו "זה נגמר בינינו", בלי להתחייב למי בדיוק נמאס ממי. אני חושבת שתרגמתי "נמאס לי ממנו" באופן אינטואיטיבי ובלי להקדיש לזה מחשבה רבה, וההערה הזאת עזרה לי לחדד את התרגום. זו דוגמה לנקודה ממש קטנה שאולי אין לה חשיבות מרכזית בטקסט, אבל התרגום כולו מורכב מנקודות קטנות כאלה.
אחרי שהתרגום שלי מתפרסם קשה לי להסתכל עליו. אני פוחדת שאגיד לעצמי "היום הייתי מתרגמת את זה אחרת" או "את המשפט הזה הייתי משנה". אני מקבלת את העובדה שהילד נולד אבל קשה לי להיפרד מהמעשה.
ספרות יפנית
בעיניי הספרות היפנית של היום היא מרתקת. בהשוואה אליה, הספרות העברית נראית לי לרוב יותר ריאליסטית. קשה לשלב בה אלמנטים פנטסטיים. אורלי קסטל-בלום היא יוצאת דופן בזה, וגם סופרות כגון מיכל ספיר או עינת בדי. בספרות היפנית אין בעיה לשלב בין היומיומי לפנטסטי, בין שפה רזה לשפה פואטית, בין ספרות גבוהה לספרות פופולרית או נמוכה. אני אוהבת את הפתיחות הזאת. סיאקה מוראטה היא דוגמה מובהקת לסופרת שפונה בהצלחה לשני הקהלים. לצורך השוואה, ספריו של הרוקי מורקמי לא נחשבים ביפן לספרות גבוהה אלא לספרות פופולרית בלבד. אני רוצה שיתרגמו את מוראטה יותר. את הספרים ואת הסיפורים שלה המרחיבים את גבולות הנורמליות מעבר לשולי הנוחות של הקוראים. מעניין אותי לקדם ולתרגם ספרות יפנית עכשווית בישראל. נראה לי שרנסנס הקולות הנשיים המרתק שמתרחש שם בשנים האחרונות יכול להוסיף לספרות שלנו. בארץ מתייחסים לספרות היפנית העכשווית כמוזרה. אני רואה אותה כספרות מאתגרת, כזאת שיכולה לעזור לנו לחשוב מחדש על מוסכמות מסוימות בישראל. ביפן, לדוגמה, התחילו לתרגם בשנים האחרונות ספרות קוריאנית, וזה השפיע מאוד על השיח הספרותי והתרבותי ביפן. אני גם רוצה לשבור את התפיסה הזאת של ספרות יפנית כמשהו אחד. ככל שנקרא יצירות של סופרים וסופרות יפנים כמו מוראטה, מיאקו קוואקמי[9] והירוֺקוֺ אויאמדה,[10] וגם של סופרות מדורות קודמים כגון יומיקו קורהשי או יוקו צושימה, כך נבין את המגוון ואת העושר של הספרות היפנית המודרנית.
מהדורה מקוונת | נובמבר 2022
דימוי: Time זמן, עפרון על נייר, 70X100 ס"מ, 2020, מתוך אחר שעות, מאיה ארוך
[1] https://www.theparisreview.org/letters-essays/6109/some-notes-on-translation-and-on-madame-bovary-lydia-davis
[2] https://granta.com/contributor/aoko-matsuda/
[3] https://granta.com/contributor/kikuko-tsumura/
[4] https://granta.com/contributor/yu-miri/
[5] "התחתנו לפני שלוש שנים, אבל גם עכשיו נותר בעלי עבורי ישות טהורה", גרנטה, קרוב לבית, עמ' 114.
[6] "הווידוי הארוך הזה השאיר אותו נסער והוא הוציא ממחטה מפוספסת בכחול-לבן כדי לנגב את מצחו", שם, עמ' 115.
[7] "הושטתי את ידי ונגעתי בגבו הרועד, ובאותו רגע הרגשתי את הזרע שלו קולח מתוך הנרתיק שלי", שם, עמ' 129.
[8] שם, עמ' 122.
