ביטחון

בשבע בבוקר קם שמואל וכבר ראה בעיני רוחו את קורות היום צרים עליו. הוא התלבש ובעיניו העצומות ניסה לבלום את שטף ראיית העתיד הזו, אשר תמיד היתה מפותחת אצלו יתר על המידה. הוא עבר במטבח, הדליק את מכונת הקפה וניגש להטיל את מימיו ולשטוף את פניו מעל לכיור. חדר האמבטיה היה צונן והמים החמימים הנעימו לעורו והרגיעו במעט את נפשו. מכונת הקפה הטובה חיכתה במקומה. שמואל בדק אם יש מספיק פולים ומים, הניח ספל ולחץ על כפתור ההכנה. בעת שנמזג הקפה ומילא את חלל המטבח בריחו המופלא, נמלא שמואל לזמן-מה חיוניות ואף שמחה.

בעודו אפוף בחדוות ההתעוררות התארגן שמואל ליציאה. הוא נפרד מבני הבית המתעוררים עדיין, עקף חלקי משחק ותיקי בית ספר בדרכו אל הדלת, וירד אל הרחוב. המכונית חנתה במורד הרחוב, דחוסה בין מכוניות מאובקות אחרות. שמואל התיישב במושב הנהג והתניע. כשלחץ על דוושת הבלמים לפני תחילת הנהיגה ראה בעיני רוחו את רגלו לוחצת דווקא על דוושת הגז ואת מכוניתו מזנקת בעוצמה לאחור. דופק לבו האיץ באחת והוא בדק את עצמו: הרגל על הדוושה השמאלית, זה הברקס. הדוושה מימין היא הגז. הכול נכון. הוא נסע לעבודה.

במשרד כבר היו מעט אנשים. הדיבור בשעות הבוקר היה קשה על שמואל, על כן סינן רק בוקר טוב קצר ונעלם בחדרו. על צג המחשב נותרו פתוחים קובצי העבודה מאתמול. רק עוד שעות בודדות נדרשו לו על מנת לסיים את חלקו בפרויקט, אולם אי-השקט שדבק בו קודם לכן לא הרפה. נדמה לו שהבחין בפגמים, אולי בטעויות של ממש, והוא פקפק באיכות העבודה כולה. הוא היה אחד הוותיקים במשרד ומוערך למדי על ידי עמיתיו, וזאת על אף שלא הסתיר את סלידתו מאופנות מקצועיות חולפות, אשר נדמו לו תמיד כמגיפות המחלישות את המחשבה. כעת התקשה הוא לחשוב בבהירות, ולאחר כמה ניסיונות להתמקד במה שנותר ויתר ופנה לתיבת הדואר הנכנס, שבה מצא שלל הודעות חדשות אשר דחסו תחתן טור ארוך של הודעות קודמות. לאחרונה היה שמואל מתמהמה בתשובותיו גם במקרים הפשוטים, בין שהיה הנושא חשוב ובין שלא. כל מילה נשקלה והוא חזר ותיקן ושכתב. לעתים קרובות השאיר תשובות מותחלות בתיבת הטיוטות. הבוקר, לאחר שכבר יגע וחיבר, נתקפו אצבעותיו מעין שיתוק בטרם השליחה, כאילו עמד בפני צעד בלתי הפיך. לאחר שכבר שלח נחרד – שמא נפלה בכל זאת טעות, אולי תגיע ההודעה לאנשים הלא נכונים – על כן חזר ובדק את הנוסח ואת רשימת המכותבים. הכול נכון. כל הבוקר נאבק שמואל עם זוטות שכאלה עד שלקראת הצהריים קם מובס ויצא מן המשרד.

כשהמתין שמואל למעלית גופו כבר היה עצבני מרעב וממתח, ויחד עם זאת חש חוסר חשק לאכול משהו בכלל. בעוד המעלית מטפסת אליו לא ידע עדיין לאן פניו. האם יצא לאכול, יצעד מעט בחוץ ויחזור לעבודתו? או שמא מוטב לו כבר עכשיו לצאת בקומת החניון ולנסוע חזרה לביתו? מעלית ריקה פתחה דלתותיה בפניו ושמואל נכנס. אצבעותיו רפרפו ממושכות על פני לחצני הקומות בלא החלטה. דלתות המעלית נסגרו בינתיים, ובטרם הספיק להכריע נמשך פתאום מטה יחד עם המעלית. אף כי שיער שמישהו הזמין את המעלית בזמן שהתמהמה, בעיני רוחו דמיין את כבל המעלית מתנתק, ואיך בנפילה חופשית יתרסק מטה, כמו בסיוטי הלילה שרדפו אותו מפעם לפעם. הוא החל להזיע ונשימתו התקצרה, לחצן החירום לכד את עיניו, ואז נעצרה המעלית בקומת הקרקע.

מכיוון שכבר היה בקומת הרחוב יצא שמואל להפסקת צהריים. לפני דוכן הפלאפל אשר היה פוקד מפעם לפעם כבר השתרך תור. הוא נעמד בתור, ועד מהרה היה מוקף ממתינים רעבים וקולות רמים אשר שטפו את אוזניו ואת תודעתו ותחושת הקלה התפשטה בו. עובדי הפלאפל זיהו את פניו ונדו בראשם לשלום כשהזמין את מנתו. בזמן שאכל, על אף תאבונו הלא ברור, הרגיש שמואל כיצד גופו מתאושש מן החולשה שדבקה בו. מראות הסועדים וצלילי המקום, אשר לרוב היו לו למטרד, ערסלו אותו כעת בביטחון הנעים של שגרת הצהריים, והוא נזכר בסבו ובסבתו, שאליהם היה מגיע בילדותו כמעט כל יום לאחר שעות בית הספר. בסיימו קם ללכת, ובקומו השתקפה אליו ממראת הקיר בבואתו הכבויה, אשר כיווצה את לבו וקטעה את זיכרונותיו בזמן שפסע חזרה אל הרחוב.

שמואל צעד בכיוון ההפוך לבניין המשרדים שבו עבד. הרחוב המה תנועת אנשים ורכב, אך רגליו של שמואל הכירו את האזור היטב והוליכו אותו בקצב ער, מתאימות את עצמן להמולה שסביב. הצעידה השלובה ברעש דחקה תחילה כל מחשבה ממוחו והוא חש עצמו כמרחף על פני האנדרלמוסיה העירונית, אשר היתה לביתו השני בתריסר השנים האחרונות. אולם כעבור זמן לא רב ומבלי שירגיש בכך, התחלף עונג הריחוף בנאומים דמיוניים של תביעה והגנה גם יחד, שאותם נשא שמואל בינו לבינו, כפרקליט מטעם עצמו במאבקו ארוך השנים באי-הצדק ובעוולות שנגרמו לו בעבודה, ובייחוד כנגד דפנה, אשר מיררה את חייו ולמרות זאת תמשיך לרדות בנתינים שעוד יגיעו לממלכתה הרקובה. הוא היה חד וקולח ומשכנע, ולאחר שחשף בפני קהל עלום את מעלליה של דפנה, עבר לדברי תוכחה נגד השחיתויות ואי-הצדק המובנים במערכת וכן במצב החברתי והפוליטי במדינה ובכלל, והראה כיצד במשפטים בודדים אך בהירים והגיוניים ניתן להסביר את שורש הרע ואף לעוקרו. כשצפירת מכונית העירה אותו מחלומות הזעם, הוא הופתע לגלות שהתרחק כברת דרך ארוכה מכפי שתכנן. מיד בדק את השעה, כי גם את תחושת הזמן איבד, ובטנו החלה מתהפכת בקרבו כשנזכר כי בקושי עלה בידו להשלים דבר היום בעבודה. השעון על צג הטלפון הראה שעה מאוחרת מדי. שמואל חשש לבדוק הודעות. לבסוף בכל זאת העז, רק כדי לגלות כי דבר דחוף לא חיכה לו ולמעשה לא נראה כי מישהו חיפש אותו כלל. החֵמה שעלתה בו קודם לכן התחלפה בעייפות גדולה והוא החל לעשות דרכו חזרה.

שמואל הגיע מתנשף לקומת החניון ובחילה אחזה בו. הוא התיישב במושב הנהג, ובטרם התניע העביר ליתר ביטחון את כף רגלו הימנית בקצב מהיר בין שתי הדוושות לסירוגין. "גז-ברקס-גז-ברקס-גז-ברקס" מלמל לעצמו. הכול נכון. הוא החל לנסוע לעבר היציאה מן החניון. באחד מפיתולי הדרך בין הקומות היה שמואל משוכנע שנכנס לנתיב הלא נכון ושבכל רגע יגיח מולו רכב העושה את דרכו מעלה ואז ייתקעו שניהם במעבר הצר שבו קשה עד בלתי אפשרי לתמרן לאחור. כשהגיע לבסוף ליציאה בלא תקלות אמנם נשם לרווחה, אולם עדיין חש מועקה לקראת הנסיעה שנותרה עד לביתו. כפות ידיו נדבקו אל ההגה, ולעתים קרובות הוא סרק את נורות האזהרה והשעונים שעל לוח המחוונים, את צג הניווט ואת המראות. כשהאיץ בכניסה לכביש המהיר השמיע המנוע רעשי טרטור וצרימה, כאילו קרא את מחשבותיו של שמואל המצפות לקלקול. הרעשים נמשכו ככל שהאיץ, והתנועה בכביש המהיר הלכה והסתחררה מולו, על כן החליט לרדת ביציאה האפשרית הראשונה. בדרך העירונית נחלשו הרעשים, אך אף שהתקלה היתה אמיתית התקשה שמואל לדמיין עצירה במוסך, שכן כל שרצה כעת היה להגיע לביתו. נותר לו רק לצלוח את הדרך מלאת הצמתים, לא לטעות, לא להיכנס לנתיב הנגדי, לא להתנגש באף אחד, ולקוות שהמכונית תחזיק מעמד וששום מפגע אחר לא יעכבו. לאחר נסיעה ארוכה ומקרטעת הגיע לרחוב שבו הוא גר, חנה, ונותר עוד דקות אחדות במכונית הדוממת, מסדיר את נשימתו.

כשיצא מרכבו היו בגדיו ספוגי זיעה והוא עצמו חיוור ומיובש. הוא נכנס לבניין מגוריו והחל לטפס אל דירתו שבקומה הרביעית. מוטב לא להיכנס למעלית, חשב. הבית היה ריק. שמואל חלץ נעליו, הלך לחדר השינה וצנח על המיטה בבגדיו. בשנתו הטרופה חלם כי הוא נמצא על מתקן הדומה לגלגל ענק, שקרוניותיו המחוברות למוטות פלדה התעופפו באוויר במהירות מבעיתה, לא כמקשה אחת אלא במין אי-סדר, כל קרונית בתנועה סיבובית משל עצמה. עמיתיו לעבודה וכן דפנה נמצאו על אחת הקרוניות, ואילו שמואל, אשר אמור היה להיות איתם, עמד בקרונית סמוכה. בכל פעם שהתקרבו שתי הקרוניות ניסה שמואל לעבור אליהם. הוא מתח את עצמו, ידיים הושטו, אולם הסכנה היתה רבה מדי והמעבר לא התאפשר. ברגע מסוים הרימה דפנה בזעם ארגז מסמכים והפכה אותו מעל ראשו של שמואל. אלפי דפים השתחררו אל הרוח והתעופפו סביבו, ובדיוק אז התעורר. תחילה חשב שכבר בוקר, אך חושך נשקף אליו מן החלונות ואור חשמל הגיח מתחת לדלת חדר השינה הסגורה כעת. מבעד לדלת נשמעו רחשי הבית וקולות דיבור עמומים. הכרתו החלה להתבהר. נורית ודאי מצאה אותי ישן וסגרה את הדלת, חשב. קורות היום הרע שעבר החלו להשתחזר בראשו בקצב מהיר, ואחריהם קורות הימים הרעים שקדמו לו, אשר ככל הנראה נגנזו זמנית אי-שם במעבה זיכרונו. ישיבת הצוות המתוחה, דיונים על יעדים, בעיות תקציב וקיצוצים אפשריים. שתיקתה החריגה של דפנה. לבסוף, ברגע אחד, נזכר גם במכתב. מיד מישש את כיס מעילו, לשם תחב את המעטפה לפני ימים אחדים מבלי לפותחה. תחב ושכח.

לכבוד מר שמואל יגון. הנדון: הודעה על סיום העסקה. אנו מצטערים להודיעך כי עקב סדרת שינויים מבניים בחברה אנו נאלצים להפסיק את העסקתך אצלנו. עד ליום כניסת הפיטורים לתוקף הנך רשאי להמשיך לעבוד ולהשלים את משימותיך. אנו מודים לך על עבודתך ומאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך.

שמואל שמט את המכתב, החזיר את ראשו אל הכר ושקע בשינה עמוקה ונטולת חלום. בשבע בבוקר פקח את עיניו ולראשונה מזה זמן רב לא ראה בעיני רוחו את קורות היום שבא. הוא התלבש, פנה לחדר הרחצה ומשם למטבח. הוא נעמד מול מכונת הקפה הכבויה, שלח את ידו לעבר מתג ההפעלה וחזר בו. שקט עדׅין שרר בבית, וטרטור המכונה הישנה היה מתערב בו באלימות. שמואל מזג לעצמו כוס מים, התיישב ליד השולחן, והמתין.

מהדורה מקוונת | מאי 2024
דימוי: ללא כותרת, 2023, פנדה ועיפרון על נייר, 21×29.7 ס״מ, דריה שושני