בית הכנסת הגדול בבגדאד

חלם בירושלים והנה עומד החכם בראש בית הכנסת הגדול של בגדאד, צְלַאת אֶל-כְּבִּירִי, ועל ראשו טורבן כעל ראשו של הבן איש חי בתמונותיו, וקהל אדירים של אנשים עומד לפניו להקשיבו, ובתוכם רואה הוא את אביו ואמו וסבותיו וסביו, עליהם השלום, וכל שאמר החכם באותו היום בבית הכנסת בירושלים אומר הוא שוב בבגדאד, אלא שהפעם שפתו מעורבת, חצייה ערבית וחצייה עברית, ולעתים אף מילה אחת חצייה ערבית וחצייה עברית, וקולו צח וברור לפני קהל הרבבות.

והקהל הולך וגדל ובית הכנסת הולך ומצטופף עד שכמעט הוא מתפקע, אך כל פעם שכמעט הוא מתפקע גדל מעט בית הכנסת, קירותיו נסוגים אל החוץ ואל השמים, עד שההיכל גדול כבית המקדש בחזיונות יחזקאל. ומצא עצמו גם הוא עומד בתוך הקהל אחרי שראה את כל הקהל מלמעלה, והוא עומד רחוק-רחוק מהוריו עד שאינו יכול שוב לחזות בהם, ועל אחת כמה וכמה אינו יכול לגעת בהם, והוא מבקש ללכת בין רגלי האנשים ולהגיע עדיהם, והוא הולך ועובר ושומע את קול החכם צלול וברור, שוב המעשייה על הערבי וכלי הזהב, שוב הזקן והתאנים.

הגיע עד רגלי הוריו, וכל קומתו הגבוהה נקצצה והיה ראשו נוגע בברכיהם כבינקותו, והוא מביט בהם עומדים ומאזינים לחכם, ואינם מחולקים בין עזרת נשים לגברים אלא שניהם עומדים יחדיו ומבטם זה לזה נעים, ואף הוריהם מאחוריהם נושאים עיניים, ואביו פונה אליו ואומר לו שמו, ומושך משמו מילים בערבית, והוא מתבונן בו ואינו מבין, ואמו פונה אליו, וגם היא קודם אומרת את שמו ואחר כך אומרת לו מילים הנשמעות חיבה וכולן בערבית, והוא מתבונן גם בה ואינו מבין, קורא לה בשמה העברי והיא אינה מבינה, והם פונים אליו יחד בערבית,

אַשְׁלוֹנַכְּ, אַשְׁלוֹנַכְּ, נַסִיתַ, נַסִיתַ לִסַאנַכְּ, שכחתָּ, שכחתָּ לשונך, תהום נשייה השלכתָּ בנו, איך נעלה באוב מילותינו, איך ילד שלנו נמכר לאורחות ישמעאלים ושוב אינו מבין אותנו. והוא מושך בשמלת אמו, מושך חולצת אביו, ונופל על הקרקע לאטום אוזניו, אינו יכול לשמוע עוד את מילותיו של החכם, כבר שעה ארוכה הוא מאזין לו, כבר שעות ארוכות, והמילים חוזרות, שוב מעשייה זו, שוב סיפור זה, החכם מצעק וחזקל הולך ומצעק אחריו, ואף על פי שהצטמצמו מידות גופו ושב להיות כילד היה קולו גדל ועולה ומתגבר בהיכל, והוא צועק אל החכם, והוא צועק על החכם, והוא צועק בשם החכם ובשם אמו ובשם אביו ובשם אשתו, וכשצעק שם אשתו התעורר, והיא עומדת מולו וכל גובה גופה מול גוף הילד שלו, וכל עובי בטנה מול בטן הילד שלו, וכל דמעות עיניה מול עיני הילד שלו. שכבו זה לצד זה, הוא ופחדיו, היא ובטנה, המיטה וכל כובדם.

גרנטה 3 – קרוב לבית | אוקטובר, 2015
דימוי: מלון פאלאס ירושלים, אורית סימן טוב, 2008