גלגול

כשהתעורר יונתן פיינגולד בוקר אחד מחלומות טרופים הוא שמע אזעקה עולה ויורדת, וכשהתכוון לקפוץ מהמיטה ולרוץ לאנשהו גילה שהגוף שלו לא זז. הוא הרגיש את הבטן שלו מתכווצת מתחת לצלעות, ראה את השמיכה גולשת מגופו לרצפה ואת הירכיים העירומות שלו רוטטות על המזרן. יונתן צעק – אבל במקום צעקה שמע פיצוץ. המיטה רעדה. חלונות שקשקו. תמונה נפלה מאחד הקירות.
יונתן עצם עיניים עד שהפיצוץ חלף והאזעקה פסקה. כשפקח אותן ראה שהוא בחדרו בבית הוריו. אור נכנס מהחלון, ועל הרצפה, בין שברי זכוכיות, היתה התמונה שנפלה. זה לא היה חלום. יונתן זיהה את התמונה – במרכזה נראה סוס צעיר בדהרה, באמצע דילוג באוויר, האדמה תחתיו משוכה לכתם צהוב ועל גבו רוכבת ילדה קטנה. ידה האחת מושטת מעלה והשנייה אוחזת ברעמת הסוס, גופה הקטן רכון קדימה כמעט עד ראש הסוס והיא צועקת בשמחה למהירות של האוויר.
יונתן התכוון לרדת בזהירות מהמיטה כדי להרים את התמונה ולאסוף את הזכוכיות. אך אז גילה, שוב, שהוא לא מצליח לקום. רק הראש שלו התרומם מעט. הוא ראה את צלעותיו מתכווצות, את רגליו רועדות על המזרן, את השערות שעליהן סומרות ורסיס זכוכית קטן מנצנץ על הסדין הלבן ליד שוקו הרוטטת.
"מה קורה פה?" שאל בראשו ומיד שמע עוד אזעקה. שוב ניסה לקום, בכל כוחו, ושוב לא הצליח. הוא הסתכל על הבוהן הגדולה של רגל ימין וניסה להזיז רק אותה. הוא הרגיש לחץ בתוך האוזניים ובין הלסתות, הרגיש שצווארו נעשה גידים גידים, ששפתיו נמתחות על שיניו, שעיניו בולטות מחוריהן. יונתן שמע את האזעקה עולה ויורדת, וראה את גופו רוטט על המזרן ונעשה סגלגל. הוא הרגיש שמשהו עומד להתפקע לו בגרון, או באחורי הראש, או בתוך הבטן, אך המשיך לנסות להזיז את הבוהן ושמע צפצופים חורקניים יוצאים לו מהפה. הוא חשב שהוא עומד למות, שהנה דווקא ככה הכול ייגמר – אבל אז האזעקה נפסקה.
ברגע שהחדר שקט נעשה גופו של יונתן בבת אחת רפוי. ראשו ההולם צנח לכרית הרכה וכמו התפרש שם בגלגולים לכל מיני כיוונים. הוא חש סחרחורת משונה, להפתעתו נעימה מאוד, ובהה בתקרה. פיצוץ חזק חלף באוויר שבין יונתן לתקרה. אבל יונתן נותר שוכב רפוי ומסוחרר על המזרן. הוא שמע דברים בחדר רועדים ונופלים. הוא ראה קיר יציב לידו. "אחזור לישון", אמר לעצמו ועצם את עיניו, "אחזור לישון וכשאקום הדברים יסתדרו".

אבל יונתן לא הצליח להירדם. כשרגעה הסחרחורת והתאזנה זרימת הדם שבגוף עם זרימת הדם שבראש, יונתן הבין שהוא עדיין שוכב בתוך העיניים העצומות שלו, ושהעולם שמחוץ להן עדיין קיים. הוא שמע באוזניו כמו רוח שורקת, עוד אזעקה, ובתוכה שלושה פיצוצים שוברים את השמים. כעבור כמה דקות שמע אזעקה נוספת שורקת, הפעם מרחוק יותר, ואז שמע רצף רעמים עמומים והודעות שצלצלו לו בטלפון. יונתן נזכר בצבא, במילואים, בסאלו המפקד. הוא ראה את עצמו מתוך עיניו של עצמו, עומד באיזו תעלה, זרועותיו מכוסות אבק, ומולו ראה חייל אחר, גם הוא מכוסה אבק, מושיט לו ידיים וחבילות טבק ותחתונים. יונתן שמע אזעקה עולה ויורדת והרגיש גל הדף חולף בגופו. משפת התעלה ראה עץ דקל שחוטריו סגולים ואיש בלי רגליים זוחל על אדמה צהובה. יונתן מצמץ, שמע את קולו שלו אומר "אש", ואז ראה דבר קטן ובוהק חוצה את השמים ובית שקורס לתוך עצמו.
פתאום פקח יונתן את העיניים. הוא ראה את החדר זז והבין שזה זמן ארוך כבר הוא מגלגל את ראשו מצד לצד בקצב קבוע. הוא נתן לראש להמשיך להתגלגל. שמע אזעקה עולה ויורדת וראה את החדר מתנדנד מולו – קיר ימין, תקרה, סדקים, קיר שמאל, רצפה, קיר שמאל, תקרה, קיר ימין, רצפה ועליה זכוכיות ותמונה, וסוס מדלג מעל האדמה, וילדה רוכבת על הסוס, ויונתן שוכב ורואה רצפה, וקיר ימין, וגוף עירום של בן אדם, שלו עצמו, שוכב במיטה, ותקרה וקיר שמאל וכן הלאה שינויים בעיניים של יונתן.
ואז שמע יונתן באוזניים שלו דפיקות בדלת וצעקות: "יונתן! יונתן!" הוא הפסיק לגלגל את ראשו. בבת אחת החדר התייצב, אבל ביונתן התגברה סחרחורת, כאילו בתוך הראש שהתייצב יש יונתן נוסף, שגופו כבד ורופס, שעוד ממשיך להתגלגל מצד לצד ועכשיו התערבלו לו שבלולי האוזניים.
"יונתן? אתה פה?" הוא שמע את הקול באוזניו. זו היתה אמו שקראה לו מעבר לדלת, וגם ניסתה לפתוח אותה ולהיכנס לחדר.
"לא! לא!" צעק מיד. "אל תיכנסי!"
"מה?" היא ענתה לו.
"אני פה, כן. הכול בסדר, אני תכף יוצא".
"יונתן, יונתן! מלחמה!"
"הכול בסדר אמא, אני תכף יוצא, אל תדאגי, סתם קמתי עם כאב ראש, אל תדאגי, אני תכף יוצא, תשימי מים נעשה תה".
האמא השתתקה והפסיקה להתעסק בדלת, יונתן חשב שהרגיע אותה. אבל מיד שמע שהיא עדיין שם, נושמת מהר ונאנקת, אולי בוכה. פתאום היא צעקה: "רמי! רמי! הוא פה! יונתן בפנים. הדלת נעולה, אבל יונתן שם בפנים בחדר, עושה רעשים מוזרים".
איזה רעשים מוזרים? היא בטח השתגעה מרוב פחד, חשב יונתן לעצמו ושמע את אמו צועקת ודופקת על הדלת. "אמא, אמא, אל תדאגי, אני בסדר, הכול בסדר" – הפעם, כשדיבר, שמע את עצמו – ושמע את עצמו מוזר. כלומר, חשב שאמר "אמא, אמא", אך מגרונו יצאה איזו נהמה חייתית; חשב שאמר "אני בסדר, הכול בסדר", אך במקום זה שמע רצף של צלילים גרוניים ורטובים.
"אמא!" צעק בבהלה – ושוב שמע את עצמו נוהם. הוא ראה שהחדר מתנדנד מצד לצד, כלומר שהוא עצמו שוב מגלגל את ראשו. ראה קיר ימין וצעק "אמא, אמא", ראה תקרה וצעק "אבא אבא", ומבעד לרעשי הגרון שיצאו ממנו שמע את אמו בוכה ואת אביו צועק "יונתן יונתן!" ואת השניים דופקים על הדלת.
אזעקה עלתה וירדה.
יונתן המשיך לגלגל את ראשו בתוך שריקות האזעקה, עצם את עיניו, הידק את גרונו, שמע את הוריו דופקים על הדלת, שמע שני פיצוצים חזקים. ניסה לקום, לא הצליח. פתאום חשב שאולי אם יטלטל את ראשו מספיק חזק, הגוף יתגלגל בעקבות הראש וייפול לרצפה, ומשם יזחל לאנשהו. הוא טלטל את הראש בכל כוחו, אבל הגוף לא זז. עוד פיצוץ הרעיד את החדר. יונתן בכה והמשיך לטלטל את הראש, עד שהתעלף.

יונתן נשם בחשכה שבעיניו והרגיש שסנטרו נעשה רך ושהעולם שסביבו מתפרש ופועם. כששאף אוויר לריאותיו הרגיש שכל גופו מתרומם מעלה ושהדם שבתוכו נמשך מטה אל האגן, וכשנשף הרגיש שגופו צונח מטה ושהדם נמשך מעלה לעבר ראשו. הוא פקח באיטיות את עיניו וראה, במקום החדר, שמש גדולה שנעה מטה ומעלה בשמים. יונתן ראה בינו לבין השמש ראש סוס שחור וגדול. ראש הסוס עלה עם יונתן כשהשמש ירדה, וירד עם יונתן כשהשמש עלתה. יונתן ראה בין ראש הסוס לבין השמש אדמה צהובה שנמשכת לאחור. הוא הרגיש אוויר קריר חולף על פניו, שלח את ידיו לתוך רעמת הסוס ותפס חזק בשערות הגסות. יונתן הרגיש את גוף הסוס החם נושם מתחת לגופו שלו. הוא הרגיש שהוא עצמו מתנשף כמו הסוס, שדמו פועם כמו בסוס, שכל שריריו נעים עם שרירי הסוס. ככל שהגבירו יונתן והסוס את קצב תנועתם כך הגבירה השמש את קצב נדנודה בשמים והרוח על פניו של יונתן האיצה. יונתן ראה את השמש מתרחבת, מתפרשת, משתלטת על האדמה הצהובה, בולעת את ראש הסוס השחור, את רעמת הסוס ואת הידיים של יונתן שיצאו מתוכה. כל גופו של יונתן נעלם ונותרו ממנו רק עיניו, והן היו כעת שמש, רק שמש, עד שמרוב אור הוא ראה שוב חושך.
יונתן נשם בחושך והרגיש זיעה על עורו. במיטתו שמע קול של משהו נשבר. הוא פקח עיניים וראה את דלת החדר נפתחת בחבטה. הוא ראה את אביו קורס על ברכיו בפתח ומביט בו בפחד. יונתן רצה לומר משהו אך במקום להוציא אוויר מהפה הוא הכניס אוויר מהאף. הוא הריח את ריח אמו, ראה שהיא שוכבת לצדו על המזרן, הרגיש את ידה נוגעת לו בסנטר, ושמע את עצמו צועק.

מהדורה מקוונת | אוגוסט 2024
דימוי: גלעד אשרי, מתוך הסדרה ״רישומי POV״, צבעי מים, דיו ויוד על נייר, 70×50 ס״מ, 2024