קוראים וקוראות יקרים, מכתב מהמערכת

הסיפור הקצר, בניגוד לרומן, אוהב חברה. הוא זקוק לחברה: כתב העת, שהוא מקום של דיאלוג, מפגש ומעשה שותפות, הוא החברה שאליה משתוקק הסיפור הקצר. [רונית מטלון, מתוך ספר המסות עד ארגיעה, בעריכת מיכל בן נפתלי ומיכאל גלוזמן, הוצאת אפיק, 2018]

קוראות וקוראים יקרים, מכתב מהמערכת

יש מי שיאמרו כי הכתיבה קדמה לדיבור, וכי האדם התכתב עם העולם עוד לפני שידע להפוך את נהימות הקול למילים טעונות במשמעות. ניסיונות ההתכתבות הראשוניים ביטאו כמיהה לחיבור עם היקום, תשוקה לקשר, יותר משעסקו בהמשגה ובהגדרה, ורק במהלך הזמן ועם התהוות שפת הדיבור הוכפפו הסימנים הכתובים למשמעות קונקרטית, למילים ולמצלול. אם הכמיהה לקשר קדמה לניסיון להבין את העולם ולקרוא לדברים בשמם, נראה כי ההתכתבות היא ביטוי בראשיתי להשתוקקות לקרבה, לרצון להפר את הבדידות ולחרוג מהגוף, והדהוד לכך אפשר אולי למצוא במילים "לכתוב" ו"לבכות", שחולקות אותיות משותפות.

גיליון התכתבויות נוצר במרחבים הדיגיטליים, אך הוא מודפס על גבי נייר. גם הסיפורים שעולים מתוך המכתבים נוצרו דרך צורות התכתבות שונות. תוכלו למצוא כאן חליפות מכתבים דרך הדואר, התכתבויות מוקלטות, שרשורי מיילים ופוסטים בפייסבוק, יומני מסע, מכתבים מהכלא ומהמלחמה, מכתבים מצילי חיים, התכתבות דרך ציורים, מכתבים שנותרו ללא מענה, התכתבויות שנמשכו לאורך שנים ואחרות שעוד ממשיכות להיכתב ממש עכשיו. בסיפורים מתגלה ההתכתבות כמשמרת רגעים שיכלו בקלות להימחק מהזיכרון, כזו המאפשרת פתיחות דווקא מתוך ההתייחדות עם עצמנו.
הריבוי הצורני בפעולת ההתכתבות יוצר סוגים שונים של קרבה ומדגיש את הפערים בין הסיפור לדמיון שהוא מעורר. התשוקה למצוא אלוהים בזמנים של שקר בהתכתבות בין אלן גינסברג לג'ק קרואק; הכמיהה לווידוי ולהסרת המלבושים בהתכתבות בין אליס שלדון לאורסולה לה גווין; הזיכרונות, מחלת השחפת והר הקסמים בסיפור "המזח" של נורית גרץ; הכיסופים והרגש הפצוע בהתכתבות שבין אייריס מרדוק לריימונד קנו; ההתעקשות על המאבק במקום המתנכל והמצמצם במכתבי באסל גטאס; בריאה של עולם זוהר בעולם מנוכר בסיפור "ירדנה ארזי" של צבי טריגר; אינטימיות ויחסי קרבה בתוך המשפחה ב"מכתב שלא נשלח" של קסניה מלניק; ההומור המחוכם שעולה מתוך ההתכתבות של בִּיִּנִיאוַונְגָּה וַאינַאינָה עם הספרות הקולוניאליסטית הלבנה שמשכתבת את ההיסטוריה של יבשת אפריקה; האירוניה שנוצרת בפואמה "שיח תרבות" של ערן הדס ועוד ועוד.

פעולת ההתכתבות, כפי שאפשר לראות במופעיה השונים בטקסטים שבגיליון, אינה רק פעולת כתיבה; היא מופיעה כמעשה אינטימי ביותר של התקרבות ושל צמצום הפער בין אדם לאלוהיו, בין אדם למקום ובין אדם לחברו. ההתכתבות עם – לעולם "עם" – יש בה מעין קשירת קשר, פנייה והזמנה לדיאלוג. בטקסטים המתפרסמים בגיליון פעולת ההתכתבות היא לעולם אינה רק אינפורמטיבית והיא מופיעה כהזדמנות לברוא עולם. במסגרת שיתוף הפעולה עם בצלאל*, הפקדנו בידי הסטודנטים-יות את הסיפורים שהתקבלו במערכת. ההתכתבות הישירה בין הטקסט לדימוי יצרה רובד מטאפורי נוסף לגיליון שהתחולל מחוצה לו. בהתכתבות של ענבר האן עם סיפורו של נסים ג'. אבו סרארי, החושף מבט אינטימי ומפוכח על יאפא ועל המתרחש בתוכה, נוצר דימוי הכריכה. זהו צילום של הכפר עיסאוויה כפי שהוא נשקף מבית הספר לאמנות בצלאל. הוא יכול להתפרש כתמונת נוף תמימה, יומיומית ואגבית כמעט, או כהתכתבות כנה עם מה שמבעבע מתוכה ומה שמוסתר מאיתנו על ידי חישובים אסטרטגיים של אסתטיקה פוליטית שמבנים את הנוף שלנו.

אל תניחו לדימוי – התבוננו בו, נסו לחפש את הסיפורים שעולים מתוכו, על האור שנח על הצריח ועל הבניינים שמקיפים אותו, על הגגות הצבעוניים שעליהם מותקנים חבלי כביסה ודודי שמש, על העצים שמבצבצים ביניהם ועל מדבר יהודה שנשקף מאחור. הספרות מאפשרת לנו להתקרב אל הטקסטורות היומיומיות של החיים ולחקור אותן, ובאופן זה אנחנו מבקשות למוטט/לנפץ את המבט מלמעלה, זה שמכונן ומנציח יחסים אדנותיים. זהו ניסיון להתקרב למקום דרך הקשבה שאינה נובעת מתוך כוננות או ערגה סנטימנטלית, אלא דווקא מתוך כבוד למי שעומדים מולנו ולכאב שקיים בינינו. הפעולה המיניאטורית הזו משמעותית עבורנו למרות מוגבלותה. אנחנו מקוות שההתכתבות בגיליון הזה תאפשר לנו לשוב ולהגדיר את עצמנו ולטשטש מעט את הקווים החדים המפרידים בינינו.

שלכם-ן,
המערכת
יולי, 2018

גרנטה 8 – התכתבויות | יולי, 2018
דימוי: ענבר האן, 2018: מבט על הכפר עיסאוויה מבית הספר לאמנות בצלאל.

את גיליון התכתבויות מלוות עבודות צילום המהוות פרשנות ויזואלית ליצירות המופיעות בו. במסגרת שיתוף הפעולה בין מגזין גרנטה למחלקה לתקשורת חזותית והמחלקה לצילום של בצלאל – אקדמיה לאמנות ולעיצוב בירושלים, קיבלו לידיהם הסטודנטים-יות מכתבים, סיפורים ורשימות, ויצרו בהשראתם עבודות המבקשות להעמיק את הקשר בין המילה הכתובה לדימוי החזותי והנוגעות בשאלות כגון מקום, זהות, כתיבה, יחסים ועוד.
הפרויקט התקיים בהנחיית יעל בורשטיין ודוד עדיקא.

תודה רבה לכל מי שלקחו חלק בפרויקט ותרמו מיצירותיהם לגיליון:
המחלקה לתקשורת חזותית: מראם אבו אחמד, תום גן אור, טליה ויצמן, שריי חבורה ביטון, יונתן לויטס, ראזן מונייר, רוברטו אנטוניו סאלאזר הוגלנד, בן ציון פורת, נועה רשף.
המחלקה לצילום: נדיה אדלר, אנחל חי ארביב, מולי (שמואל) גולדברג, הראל גלבוע, שמואל גלמן, תום דה פריס, ענבר האן, אורינה אליה זדה, יואב זיס, לובה טרנבסקיה, אפרת יעקובוביץ, תמר לנדא, ליאת סטולרו, אריאל פדהצור, שלמה פוזנר, מיכאל צור, מיכאל שבדרון.