קפיצה, שוב מההתחלה
אני חושבת על העבודות שלי כמו על הצעות הגשה ־ דרך חדשה לארגן צורות, חומרים ותנועות בטריטוריית הדף או בחלל הפיזי; דרך חדשה לארגן מחשבות ולהתבונן על הסביבה, על האובייקטים שמקיפים אותנו; הבית, המשרד, החנות, הפנים והחוץ. היומיום מחליף צורה בעבודות, הוא הופך לרגע מהארצי אל הנשגב, מהקונקרטי למופשט, מהמזמין למאיים, ובחזרה. לרגע, נחשפת סיבה נוספת לקיומו של האובייקט בעולם, מתווספת לסיבתו הפונקציונלית, ה"רשמית".
גוף העבודות המוצג בגיליון גרנטה 4 – הזדמנויות, הוא תמהיל של רישום ופיסול מהשנים האחרונות, שבו מבקש כל מדיום להידמות קצת לאחר. הפיסול, קווי, זורם, תלוי על בלימה ולא מקובע, שואף להיות רישום בחלל. לעומתו, הרישום מעמיד פני נוכח, מתפשט ותלת–ממדי.
הרישומים הם נקודת המוצא של העבודה, הלבה המבעבעת. הם מתהווים תוך כדי חקירה של פעולה, של חוקיות ומשחק. בדומה לפעולת הרישום, גם עבודות הפיסול נוצרות תוך כדי פעולה וללא כל תכנון מוקדם, פרטני או באמצעות מודלים. פרקטיקת העבודה שלי בסטודיו היא אינטואיטיבית מיסודה ומבוססת על איסוף מתמשך של חומרים מפה ומשם. הם ואני ממתינים, אורבים לרגע שההזדמנות תיקרה בדרכנו, לרגע שבו יתאפשר מפגש שמחבר את האלמנטים הזרים לגוף אחד, לרגע ההופעה שבו נגלה הגיון העבודה.
הפיסול והרישום נושאים עימם פוטנציאל דואלי, הזדמנות לבנייה, למורכבות, למונומנטליות מצד אחד ולקריסה, לשבר ולפתטיות מצד אחר. עבורי, מלבד ההקשר התרבותי, התוך–אמנותי שכל עבודה נושאת עימה, היא מיועדת, קודם כול, ליצור קשר עם מי שצופה בה — בני האדם שמכילים ומכירים בעצמם את הדואליות הפנימית והחיצונית.
הילה טוני נבוק, מאי 2016.
גרנטה 4 – הזדמנויות | מאי, 2016
