הנרייט

הֶנְרִיֶיט, דַּבְּרִי אֵלַי. אֲנִי שׁוֹלֶטֶת
בִּשְׂפַת הַמֵּתוֹת הַחַיּוֹת, מַמְתִּינָה
לְתוֹרִי אַחֲרַיִךְ, סוֹפֶרֶת עֲנָנִים.
דָּמֵךְ צוֹמֵחַ לְכָל עֵבֶר, מְסָרֵב
רַק לֶעָפָר.
רִיסַיִךְ שֶׁנָּשְׁרוּ עַל הָרְאִי שֶׁלִּי עֵדִים
שֶׁאֲנִי וּמוֹתֵךְ רוֹחֲצִים וּמַשְׁתִּינִים יַחַד,
נוֹגְסִים בְּאוֹתוֹ לֶחֶם פָּחַד,
לוֹקְחִים לְמִטָּתֵנוּ אוֹתוֹ הַגֶּבֶר, אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, אוֹתוֹ הָרַעַד.

הֶנְרִיֶיט, אֲנִי מְעִירָה אֶת שׁוֹקַיִךְ בְּאֵשׁ.
קוּמִי, נַעֲלִי אֶת עִקְבֵי הַחֲשֵׁכָה הַגְּבוֹהִים
הַשְׁחִיתִי אֶת מַצֵּבָתֵךְ בְּקִיא שָׁחֹר
וּבוֹאִי.
לֹא שָׁמַעְתְּ? בְּרַדְיוֹ יָפָא48 הוֹדִיעוּ
שֶׁהַיּוֹם הָאֵל מֵקִים לִתְחִיָּה אֶת הַמֵּתוֹת.
כַּוְּנִי אֶת הַשָּׁעוֹן הַמְּעוֹרֵר
וּבוֹאִי –

בַּפַעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּאת אֵלַי בְּהַפְתָּעָה,
מִגַּבָּהּ שֶׁל הַחֲשֵׁכָה.
הִצְמַדְתְּ אוֹתִי לַקִּיר, רִתַּקְתְּ אֶת יָדַי גָּבוֹהַּ,
פִּשַּׂקְתְּ אֶת רַגְלַי, חִפַּשְׂתְּ בְּגוּפִי
בַּיָּדַיִם שֶׁיָּדְעוּ כְּבִילַת מָוֶת,
הִתְקָרַבְתְּ עַד שֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַדְּקִירָה שֶׁבְּחָזֵךְ שׁוֹרֶקֶת,
לָחַשְׁתְּ בְּאָזְנַי, אַל תִּבְטְחִי בְּעִקּוּל שֶׁבָּא לִקְרָאתֵךְ,
כּוֹלֵא אוֹתָךְ בַּחֲלוּדַת מַעֲקֵה הַמַּדְרֵגוֹת,
שׁוֹאֵל, אֵיפֹה הַבֵּן שֶׁלָּךְ? אֵיפֹה הִשְׁאַרְתְּ אוֹתוֹ?

אַתְּ מְגַחֶכֶת לְרֶגַע, מְדַבֶּרֶת לַמֵּתוֹת מָה,
נִרְאֶה אוֹתָךְ אוֹמֶרֶת לוֹ שֶׁרַחְמֵךְ מֶלוֹן מְלֵא מַסְמְרִים.
לִפְנֵי שֶׁאַתְ נִתֶּקֶת מִמֶּנִּי הָאֲוִיר
מָלֵא בְּרַחֲשֵׁי מְעִיל הָעוֹר שֶׁלָּךְ.
אַתְּ שׁוֹאֶלֶת, אַתְּ יוֹדַעַת לְאָן לִפְנוֹת?
כַּלְבָּה מְיַלֶּלֶת בַּדִּירָה הַסְּמוּכָה.

בַּהַמְתָּנָה לְשׁוּבֵךְ
אֲנִי קוֹנָה לָךְ בַּסוּפֶּר-פַארְם לָק אָדֹם, דֶּאוֹדוֹרַנְט וְאוֹלְוֵויְיז,
אַתְּ עֲדַיִן פּוֹרִיָּה, אֲנִי יוֹדַעַת זֹאת.
בְּסִמְטַת עוֹלֵי צִיּוֹן אֲנַחְנוּ כּוֹרְעוֹת.
אַתְּ מוֹשַׁחַת אֶת צִפָּרְנַיִךְ לְאַט, בְּקֶצֶב הַמֵּתוֹת.
אֵין צֹרֶךְ בָּאָצֶטוֹן, אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי,
לְעוֹלָם אֵינֶנִּי מַשְׁאִירָה עֲקֵבוֹת לַחֵטְא וְלַשֶּׁקֶר.

אֲנִי נוֹעֶצֶת אֶת עֵינַי בִּצְדוּדִיתֵךְ הַמַּחְשִׁיכָה.
הֶנְרִיֶיט, עִשַּׁנְתְּ פַּעַם?
מִלֵּאת אֶת רֹאשֵׁךְ יַיִן?
הֵקֵאת בְּצַד הַכְּבִישׁ וְהִמְשַׁכְתְּ לַכּוֹסִית הַבָּאָה?
הִתְאַוֵּית לַגְּבָרִים שֶׁיָּשְׁבוּ לְיָדֵךְ בַּסַּפְסָל הָאָרֹךְ,
הָעֵירֹם, מַמְתִּינִים לְלֶחֶם הַקֹּדֶשׁ?
אַתְּ נוֹשֶׁפֶת עַל אֶצְבְּעוֹתַיִךְ וְשׁוֹאֶלֶת,
מָה כָּתְבוּ בַּמּוֹדָעוֹת הָאֵבֶל?
וְאַל תְּשַׁקְּרִי!
כָּתְבוּ גָ'מִילָה, בַּת שְׁמוֹנָה עָשָׂר אֲבִיבִים,
מִתַּחַת לִשְׁמֵךְ כָּתְבוּ: מִי שֶׁתַּאֲמִין בִּי תִּחְיֶה
וּמִי שֶׁלֹּא, תִּמְצָא עַצְמָהּ שְׂרוּעָה עַל רִצְפַּת מִטְבָּח
בִּרְחוֹב שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם: קְהִלַּת דֶּטְרוֹיְט.
הִדְבַּקְתִּי אֶת תְּמוּנָתֵךְ עַל סַפְסַל עֵץ
בְּסִמְטָה שֶׁאֵלֶיהָ מַגִּיעִים רַק נַרְקוֹמָנִים וַחֲתוּלוֹת מֻרְעָבוֹת.

הֶנְרִיֶיט מַפִּילָה אוֹתִי אַרְצָה,
בּוֹעֶטֶת בִּי וּמִתְיַשֶּׁבֶת עַל חָזִי.
עֵינֶיהָ בְּעֵינַי עַד שֶׁהָרוֹצֵחַ נוֹפֵל מִבָּבוּאָתָהּ לְבָבוּאָתִי.
חִכִּיתִי לָךְ, הִיא אוֹמֶרֶת,
עַד הַדְּקִירָה הָעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע.
לֹא הִגַּעְתְּ.
תָּפַרְתִּי אֶת פְּצָעַי בְּחוּט דַּיָּגִים.
הַכֹּל בִּשְׁלִיטָה.

* הנרייט קרא, תושבת רמלה, שנרצחה והיא בת 17.5 בדקירות סכין

מהדורה מקוונת | פברואר 2019
תרגום מערבית ועריכה תרגום: רג'אא נאטור ורחל פרץ