טורסו הולך לים

טורסו הולך לים
מחכה לו שם אור אלוהי

(מציל מטפס אל ראש המגדל וקושר דגל ברוח)

טורסו מגיע לים
דגל אומר לו – שחור
(גולש מתוודה על כל חטאיו
ומסב את פניו לאחור)

טורסו מביט בגלים
מורח שכבת הגנה
מוציא מהסל שלוש צלחות ועורך בכל רוח – אחת
(בצפון ישב אב
בדרום תשב אם
במזרח טורסו
מולו – ים)

[צילום ועריכה אורי דובדבני]

קטעי הווידיאו והטקסט שמוצגים כאן צולמו ונכתבו במהלך הקיץ האחרון. הם היו שלב ראשוני בתהליך העבודה שלי לקראת התערוכה "עמוד התווך הקוסמי", שמוצגת בימים אלה באטליה שמי שבקיבוץ כברי, באוצרות סמדר שינדלר. במהלך הקיץ התגוררתי בסאבלט בחיפה, וערכתי גיחות ראשונות לכברי להיכרות ולפיתוח חומרים לקראת התערוכה. הצילומים והכתיבה מאותה תקופה התרחשו ביני לבין עצמי, באמצעות מצלמה וחצובה ביתיות, במרחב הביתי שהייתי בו ובמקומות ששוטטתי בהם, לרבות האטליה עצמו. הטקסט והצילומים התפתחו ונאספו זה לצד זה, משפיעים ומושפעים הדדית. הם ערוכים באופן מינימלי עד אפסי, ומשקפים זרם תודעה של חיפוש וניסוח.
לעומת תהליכי החיפוש האינטימיים של הקיץ, בתחילת ספטמבר התחלתי לפתח את עבודת הווידיאו שבסופו של דבר עומדת במרכז התערוכה – סרט קצר בהשתתפות ארבעה פרפורמריםות נוספיםות, שצולם בחלל האטליה ובסביבתו ביום צילומים מרוכז ומתוכנן שכלל הפקה, צילום, תאורה, ציוד, צוות, תיאומים… הכול קיבל טוויסט שונה מאוד: מעבר מהביתי והאינטימי אל מישור מתוכנן, ממוקד, שיתופי ומופק יותר.
הטקסטים וקטעי הווידיאו מהשלב הראשוני נראים לי כמו תמצית מסוימת של הביטוי הסופי שנוצר בתערוכה, אבל הם גם נאספו למקבץ בעל גוף משל עצמו.

[צילום ועריכה אורי דובדבני]

***

למעשה הכול קרה בראש מורכן, התנהלתי מול בתי חזה ופטמות
אבל כשאמרתי "אני אוהב אותך" – הנעתי את חוליות הצוואר מעלה עד שהמבט בקצה הגלגול פגש בעיניים שלך.
תוך כדי שאמרתי ("אני אוהב אותך"), שיננתי בתוכי:
הנה מולי אדם אחר. הוא רואה, הוא שומע, הוא מריח, הוא טועם, הוא חש, הוא מתרחק.

לא, למעשה גם זה קרה בראש מורכן. לא האמנתי לעצמי מספיק בשביל להישיר מבט.
אולי יכולתי לחכות לביטחון שיגיע, אבל כבר הגיע הרגע לומר
והביטחון עוד לא היה שם אז בראש מורכן אמרתי –
"אני אוהב אותך".

***

למעשה, עמדתי בתור כמו כולם. קיבלתי את ההתחלות והסופים בזה אחר זה במקצב שנועד לי. אמרתי "אני אוהב אותך" בראש מורם או בראש מורכן, המשכתי הלאה. אמרתי "אני מתחרט", המשכתי עוד הלאה. אמרתי "אני ממשיך הלאה" בראש מסובב לאחור 180 מעלות או יותר, מעדתי קלות כשירדתי במדרגה.

[צילום ועריכה אורי דובדבני]

***

ביוגרפיה שבורה, סיפור אלטרנטיבי, טוב יותר, רע יותר, קוהרנטי יותר
התנהלות במבט מורכן
תרים כבר את הראש, תפסיק להסתכל על הרצפה
סיפור בלי תמונות
אוטוביוגרפיה שהגיבור הראשי בה הוא טורסו שלי – כמעט אני. אמצע שלי בלי למעלה ובלי למטה
אלבום משפחתי עם תמונות של נמלים ועוד תמונות של נמלים
קופסה על קופסה על קופסה – עציץ על טורסו על משהו אמריקאי, אולי הטיפות זכוכית ההן שיש לסבתא ולאמא?
באלבום נמלים תמונות של טורסו ושל נמלים בעיקר, אולי תמונה אחת מקורית? אולי
חולצה מתרוממת ורואים חגורת עור עבה

***

טורסו חשוף והשאר חסר. מרכז העלילה מתרחש בזמן שהראש והליבידו נתונים חסרים
כשאני מנסה לחשוב אוטוביוגרפיה
שושלת, תנועה, תנופה – מה עשה את הראש, מה ממלא את הלב, מה מבעיר את האשכים
חלוקה לשלוש

***

בלי הלמעלה ובלי הלמטה
בלי לזכור ובלי להכחיש. רק להיות האמצע שבו הכול מתחבר, רק האמצע הגיוני. מה שקורה עכשיו הגיוני. לא מאיפה באתי ולא לאן הולך, בלי ראשית ואחרית. שנות השלושים שלי בעיצומן והן הטורסו של חיי, אני עולה ויורד בטורסו ושואל אם הכול מוביל למעלה או למטה, להיאסף אל הרוח או אל הקרקע. קבורת אדמה או קבורת ים?
הגוף תהליך של איסוף ופירוק
טורסו שלושים ושלוש