טניס

לפני כמה זמן הייתי במספרה. בטלוויזיה, משחק טניס. מעניין מאוד, חשבתי. בגדים לבנים, סופג זיעה, כדור, מחבט, טאח טאח. גם אני רוצה, חשבתי, גם אני יכול. ישר אמרתי לספר: תעשה לי כמו זה שמנצח. בשלב הבא, בשביל להיות טניסאי, הלכתי לחנות ספורט. בגדים לבנים, סופג זיעה, מחבט וכדור. גם סמרטוט לבן למפרק היד קניתי, על כל מקרה. איפה מגרש הטניס הקרוב, שאלתי, אמרו לי. לקחתי מונית ועליתי למגרש. אמרו לי, יש לך ניסיון? אמרתי בטח, אני מכיר את המשחק. אמרו לי, טוב, נתנו לי לשחק מול אחד, סתם בגדים רגילים, בלי סופג זיעה ובלי סמרטוט על היד. התחלתי לחבוט בכדורים. פגעתי פה, פגעתי שם. אמרו לי, לא ככה, אתה צריך לעמוד פה, לעשות ככה, לחבוט בכדור שיפגע בתוך הקווים. בסדר בסדר, אמרתי, אני יודע. המשכתי לחבוט טאח טאח, כדור ומחבט, בגדים לבנים, זה נחמד. מיששתי את הסופג זיעה, עדיין יבש. לא נורא, המשכתי לחבוט. אחרי כמה זמן היריב אמר, למה שלא תנסה עם היד ככה, אולי תפגע יותר טוב. אמרתי לו, מה אתה מדבר, אני מכיר את המשחק. מיששתי את הסופג, לחלוחית. אחרי כמה זמן אמר לי ההוא, אתה מפסיד 0–06, אולי בכל זאת תנסה לעשות כמו שאמרתי. אמרתי לא, אתה לא סופר נכון, אני מנצח. אמר, אבל לא פגעת בכדור אפילו פעם אחת. אמרתי, לא ראית. שמתי אותו במקום. המשכתי לחבוט, עשיתי ממנו קציצות. השליך את המחבט ועזב את המגרש בבושת פנים. חה חה חה צחקתי. לצחוק בקול רם, אני יודע, זה מרשים את האנשים.

יאללה, מי הבא בתור, שאלתי. בא אחד, בגדים לבנים, אבל לא ברמה, סתם רגיל. טוב, התחלתי לפרק אותו. הפסיק לחבוט בכדור. אחי, אמר לי, מה אתה עושה? אמרתי לו, מפרק אותך. אמר לי, אבל אתה פשוט מנופף במחבט באוויר. אמרתי, לא הבנת כלום. חוץ מזה, איפה הסופג זיעה שלך? שוב צחקתי בקול רם. חזר למקום שלו והרים את המחבט. תמיד שם אותם במקום. כיסחתי לו את הצורה. טאח טאח, הכנסתי לו שלא ידע מאיפה זה בא לו. ברח.

סוף סוף באו אנשים עם סופג זיעה, אמרו לי, חבר, אולי נעבור על כמה כללים. רואים שיש לך מכה חזקה, אבל אם אתה לא פוגע, לא תגיע רחוק. אמרתי, מה אתם מדברים, תראו איך אני מחסל אותם! אין, המשחק הזה תפור עליי. תדעו, אני מקום שש בעולם. תביאו לי את הכי קשוח שלכם. אמרו, תראה, למשחק יש חוקים שקובעים מי מנצח, זה לא סתם ללבוש לבן ולנופף במחבט. אמרתי, טוב טוב טוב, בנתי, יאללה, נקסט. זה הרשים אותם מאוד, שאני יודע אנגלית. אמרו לי, אתה מאמריקה? אמרתי, בין דר, דאן דט. ישר הסתכלו עליי במבט אחר. אמרו בוא תשתתף בטורניר.

בטורניר כיסחתי לכולם את הצורה אבל השופטים היו מושחתים, כל הזמן היו נגדי. לא משנה, הקהל השתגע עליי. טאח טאח, הראיתי להם, טאח טאח עם המחבט. ישר באו נעמדו מאחוריי כמה חבר'ה לעודד, להפחיד את היריב. כל פעם שהשופט נתן נקודה ליריב, החבר'ה עשו צעקות, מה יש לך, יא בן זונה? חשבתי, ככה לא מדברים באמריקה, אבל אם זה עושה להם טוב, שידברו ככה. אחרי כמה זמן הפסיקו להזרים חמצן לחלק שלי במגרש, נגמר לי האוויר. הייתי צריך לרדת לנוח. בינתיים היו כמה משחקים וחלק מהקהל דווקא התעניין, אבל אני והחבר'ה ידענו שזה לא הדבר האמיתי.

חזרתי בכוחות מחודשים. טיח טאח, החטפתי להם. החבר'ה שלי שרו ועשו גוד טיים, השופט והאחרים עשו פרצופים. באיזשהו שלב מישהו עשה לי סבוטז'ה, המחבט עף לי מהיד ונפל על איזה זקן ביציע. הזקן היה מהבוגדים, עשה לי דווקא, מת. אז התחילו לעשות צעקות, אמרו לי לרדת מהמגרש, לגמרי התעלמו מהסבוטז'ה ומזה שהזקן עשה לי דווקא. אבל אני והחבר'ה ידענו את האמת על הסבוטז'ה ועל הזקן המת שגם היה חלק מהסבוטז'ה. מעודד מהשירים ומהגוד טיים של החבר'ה, לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי לכסח. על הלוח היה כתוב 1200–0 ליריב, אבל אני והחבר'ה ידענו שגם זה חלק מהסבוטז'ה. הם כל הזמן העיפו את הכדורים על אנשים ולתוך הלוח עד שנשבר ולא נשאר מקום בטוח בכל המגרש, הכול בגלל הסבוטז'ה. כדורים התחילו לעוף על השופט, ולמלא אנשים נפתח הראש. זה היה בגלל הזקן ששיחק קודם, שעשה מלא גבשושיות באדמה ולא היה אפשר לדרוך ישר, ובגלל הזה היריב כל הזמן היה מעיף את הכדור לכל מיני מקומות ואומר שזה אני, למרות שאני כל חבטה שלי פגז. תוך כדי התרסקה הכלכלה, וקרסו התשתיות ומערכת הבריאות, המשפט והחינוך, והימין המשיחי השתלט על המדינה, אבל לי לא היתה יד בזה, אני בכלל כיסחתי אותם בטניס. כל הזמן ניסו להאשים אותי בהכול. בסוף מי שלא מת עזב, אבל החבר'ה שלי, לאן הם כבר ילכו? אמרו שאני מלך ושבלי הסבוטז'ה היה אפילו עוד יותר מדהים. היריב גם כן כבר עזב או מת, וכדורים המשיכו לעוף לכל הכיוונים, עליי ועל המושבים הריקים, אבל אני והחבר'ה לא ויתרנו והמשכנו, טיח טאח, בלי לדפוק חשבון. חה חה חה, צחקתי.

מהדורה מקוונת | ינואר 2025
דימוי: שלי ברגר, לחם מקועקע, מתוך: תערוכת בוגרי/ות בצלאל 2024 – המחלקה לאמנות [1]