ילדים | מוות

כאשר נולד לך ילד (וגם אח) אתה כבר מת, יש לך ממשיך.

אישה היא מוות נאמר. יש בה משהו שהורג, כי לפני הכול היא הורגת את עצמה ברגע שהיא מתעברת ומולידה. או שהיא תתמסר לגידול הילד ותוותר על כל "הנדוניה" שלה, משאביה הקודמים כאדם וכאישה, תבכה על הדברים שחדלו, או ש"תתחפש" לגבר, תעבור טרנסמוטציה ותפתח את עיסוקיה וחשקיה בדיוק כמקבילה הגברי, תניח לילדים לגדול בחיקם הם ותפרנס את תחומי ענייניה. או שהאישה תמות או שהאם תמות. מה שלפני רגע היה היא, שנידונה כיצור חי לסופיות, הנה היא משכפלת כמה תאים, ומכאן ואילך תדון עצמה להמשך שלה ללא עצמה.

להתגעגע לילד זה להתגעגע לכל ילד שהיה בכל שנה, לכל אירוע מצאתו לעולם.

התמזל מזל והילדים שלי נהיו לחבריי. קראנו לקבוצת התקשורת הטלפונית ״כמו משפחה״ – זה כשאתה אומר על קשר קרוב של בחירה שאנחנו כמו משפחה ורוצה לומר שזו זו המשפחה כי היא נבחרה וקרובה. ככה משפחה היא שייכות כפויה כזו, ואיכשהו נדמה לי שהיינו מגיעים אחד לשני בכל מקרה. נכון, גידלתי אותם ואיני אחראית על הזדהויותיהם – אז הם לקחו אותה, את האחריות, והמשיכו איתי כחברים. זו הצלחה כבירה עבורי אני, מעבר לכבוד ולחובה ולאי-נעימות ולרב-מזל שונה מאוד ממסלול סימביוטי של קשירה כפויה.

בחרנו להם שמות קליטים אוניברסלית. שמות נקיים וחפים כמו דרכון כניסה ויציאה לכל יעד. הם לקחו את  שמם והלכו ליעדם. יש עם מי לדבר, הם לא במראיות עין, בלי כסות לאמת של הבדידות. היחד הוא המקל המעיק, והסולו הוא אמת שוממת שכמהה למכסה ומואסת בכל מעטה. ה"מוכרחים להיות שמח" לא נכלל במילון הרגש. יש כפתור שכול, שמתפקד כמו הכפתור האדום של החירום והדחוף שהשתבש, ומכאן אווירת שכול בועטת וחיה ביום-יומי. ישנם תסמינים של מעבר ושל גמילה ושל הפתעה מהגחת הרוע הפתאומית תמיד ונותר הבכי-רע.

לא ביימה אהבה
מפילוח הפלזמה
יצוא של התא
הורים מאולתרים
לא כפי שלה
אנשים בלי דמות
ומה תעשה בן?
לבד מול העולם
אבל עם דמויות

מהדורה מקוונת | יולי 2023
דימוי: שחור, 2017, דיו אקריליק וגיר על נייר, 47.7×35.7 ס"מ, יואב הירש. מתוך מים הם מים
מתוך הספר מוות, אורנה קסטל, הוצאת אפיק