*

כָּל הָעוֹלָם הוּא בָּמָה, חֶלְקָה אַחַר חֶלְקָה נִכְבֶּשֶׁת בִּצְוָחוֹת. הֶעָרִים נִמְלָאוֹת מַסֵּכוֹת צְהֻבּוֹת שֶׁל הַקּוֹמֶדְיָה דֶּל אַרְטֶה.

לְהָקוֹת גּוֹדְשׁוֹת אֶת הָאֲוִיר, חוֹטְפוֹת אֶת כָּל הַתַּפְקִידִים, מְעָרְבוֹת שִׁירַת בֻּלְבּוּלִים בְּיִלְלַת אַמְבּוּלַנְס, סִלְסוּלֵי שַׁחֲרוּר בִּקְרִיאַת שַׁלְדָּג.

הֵן מְכוֹפְפוֹת אֶת הַחֻקִּים, הֵן לוֹקְחוֹת בְּכוֹחַ מָה שֶׁמֵּרֹאשׁ שַׁיָּךְ לָהֶן. רַק צַעַד אֶחָד מֵאֲחוֹרֵינוּ, בְּקִדּוֹת וְדִלּוּגִים

הַמַּיְנָה תָּטִיל אֶת בֵּיצֶיהָ הַיְּרֻקּוֹת עַל רֹאשׁ הַמַּשְׂטֵמָה, תִּכְבֹּשׁ

גַּם אֶת לֵב הַיּוֹרִים בָּהּ. רָאִיתִי אַחַת מְצַיֶּצֶת עַל יֶרֶךְ אִשָּׁה:
אַי קֶן טוֹק אֶנְד פְלַי, יוּ אַר סוֹ סְוִיט.

גרנטה 12: חיים אילמים – כתיבת טבע חדשה | סתיו 2023