מארק שאגאל

אַתֶּם רוֹאִים עֲיָרָה, אֵשׁ, סֵפֶר תּוֹרָה
אֲבָל מְדֻבָּר, כְּמוֹ תָּמִיד, בְּנֶפֶשׁ אַחַת, בּוֹדֵדָה וּרְחוֹקָה
מֵהַנְּאוּם הַיָּבֵשׁ וְהַקַּטְנוּנִי שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה.
צִיַּרְתִּי רַק בִּכְדֵי לְהַצִּיל אֶת מִי שֶׁהָיִיתִי, לְהַגְנִיב אֶת הֶעָנָף הַלַּח,
לְטַפֵּס עַל הַגִּבְעָה הַקְּטַנָּה. הֶעָנָף מִתְיַבֵּשׁ בְּתוֹכֵנוּ
בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מַמְתִּינִים לְעֵדוּת שֶׁכָּךְ הָיָה —
הָאֹפֶק קָרַן וּבַגּוּף הַגָּמִישׁ צָמְחוּ הַסַּבְלָנוּת וְהַפְּלִיאָה.
חַיֵּינוּ הָרַכִּים נִמְחֲצוּ, כָּעֵת נוֹתַר רַק רִשּׁוּם: שִׂרְטוּט
קַו הַצְּרִיחִים וּדְמוּת רְחוֹקָה. הֶאֱרַכְתִּי חַיִּים, שָׁמַעְתִּי אֶת שְׁמִי
חוֹזֵר אֵלַי. לֹא הָיָה לָנוּ מִי שֶׁיְּלַמֵּד אוֹתָנוּ, סְבִיבֵנוּ
הַפִיגוּרָטִיבִי הוּבַס עַל יְדֵי הַנִּשְׂגָּב, אַגָּדִי וּמְלֻכְלָךְ
הִתְנַהֵל הָאֲוִיר, מַמְתִּין לְקַיִץ רָחוֹק בּוֹ יָנוּעוּ דְּמֻיּוֹת בְּלָבָן
וְשׁוֹפָרוֹת יַכְרִיעוּ אֶת הַסַּפְקָנוּת.
תָּמִיד נוֹתַרְתִּי נֶאֱמָן לַסִּפּוּרִים שֶׁלָּנוּ, הֶעָנָף הַלַּח שֶׁלָּנוּ: שַׁיָּרוֹת
בַּמִּדְבָּר וַחֲלוֹמוֹת, כֻּתֹּנֶת וְדָם, גְּוִילִים, מוֹסְדוֹת הָאֶבֶן.
יָשַׁבְתִּי בֵּינֵיהֶם, מִתְמַסֵּר לְפָּרִיז, לְאֵד הַקָּפֶה, שִׂמְחַת הַהֹוֶה.
מוֹנְפַּרְנָס — הָלַכְתִּי לְאֹרֶךְ הַגָּדָה בְּשָׁעָה שֶׁהֵם
הִצִּילוּ אֶת עַצְמָם, מִתְרוֹמְמִים לְעֵבֶר הַנֵּצַח.
רָשַׁמְתִּי עֲבוּרְכֶם שָׁמַיִם, תְּכֵלֶת נְגוּעָה בְּשָׁחֹר,
מַלְאָךְ רָחוֹק וְהַיְּהוּדִי, קוֹדֵר וַחֲסַר סִכּוּי וְדַוְקָא בִּגְלַל זֶה
פָּרוּעַ, בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לֶאֱמוּנָה וְלַהַט, בְּכָל הַנּוֹגֵעַ לָעֶצֶב
הַגּוֹרֵם לָנוּ לְהִתְאַחֵד עִם הַסּוֹבֵב אוֹתָנוּ.

מהדורה מקוונת | אוקטובר, 2017