מתוך עֶרֶשׂ

*

טוֹב שֶׁנְּשׂוֹחֵחַ כָּעֵת,
שֶׁלֹּא רָאִינוּ שְׁתֵּינוּ עֲדַיִן אֶת הַיְּלָדִים שֶׁיִּוָּלְדוּ לְאָחִי, בְּנֵךְ, אוֹ אֶת חֲתֻנַּת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, אוֹ מָה עָלָה
בְּגוֹרַל הָאָרֶץ.
וַאֲנַחְנוּ עֲדַיִן מֵתוֹת בְּכָל עִנְיָן חָשׁוּב בְּאוֹתָהּ מִדָּה. אֵינִי מְפַחֶדֶת לְסַפֵּר לָךְ מָה הִפְסַדְתְּ
וּמָה נִפְסַד בְּשֶׁל כָּךְ מִתּוֹכִי, אֵינִי מְפַחֶדֶת לוֹמַר לָךְ בּוֹאִי, שְׁבִי.
אִמָּא צְרִיכָה לְבַקֵּר אֶת בִּתָּהּ בְּכָל שָׁעָה,
אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת לַיְלָה כְּמוֹ זוֹ שֶׁבָּהּ שׁוּב אֵינִי יְשֵׁנָה וְחוֹשֶׁבֶת עָלַיִךְ בְּמַעֲמַקַּיִךְ, מִכּוֹחַ גּוּפֵךְ מַרְוָה
אֶת הַדֶּשֶׁא יָרֹק.
גַּם בַּחֹשֶׁךְ אַתְּ עוֹד מְכִינָה מָקוֹם לְכֻלָּנוּ
לָשֶׁבֶת וּלְהִוָּעֵד.

*

כָּל בֹּקֶר אֲנִי מְכִינָה עוֹד שְׁאֵלוֹת שֶׁהָיִיתִי שׁוֹאֶלֶת לוּ הָיִית מַגִּיעָה לְבַקֵּר גַּם אוֹתִי בַּחֲלוֹם.
אִמָּא, פָּגַשְׁתְּ אֶת נֵרוּדָה? פָּגַשְׁתִּי אֶת אִמָּא שֶׁלִּי, הָיִית עוֹנָה. וְאֵיךְ עָלְתָה לְמַעְלָה עִם כָּל
הַמַּחֲלָה, וּמָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי עַכְשָׁו עַל נֵרוּדָה? תָּמִיד נָתַתְּ לַיְּלָדִים שֶׁלָּךְ שֵׁמוֹת מוּזָרִים,
תָּמִיד בָּחַרְתְּ מִלִּים בִּמְקוֹם מִלִּים. אִמָּא, קָרָאת אֶת הַשִּׁירִים הַחֲדָשִׁים עָלַיִךְ? שִׁירָה אוּלַי
מְבִינָה אוֹתִי, אֲבָל אֲנִי לֹא מְבִינָה שִׁירָה, בָּרָאתִי אוֹתָךְ מִן הַחֹמֶר וְאַתְּ בּוֹגֶדֶת בִּי עִם הַצּוּרָה.
אָז אוּלַי תָּבוֹאִי כְּדֵי לִשְׁתֹּק אִמָּא? כְּבָר אֵין בָּזֶה עֵרֶךְ. מָה שֶׁכִּסִּינוּ בְּמֶרְחָק לֹא יַהֲפֹךְ לְדֶרֶךְ.
אִמָּא, אֲנִי זוֹ שֶׁזִהִיתִי אוֹתָךְ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, הַאִם אַתְּ מְזַהָה אוֹתִי? אַחַיִךְ אֲבֵלִים יוֹתֵר
מִמֵּךְ, מֵיטִיבִים לִבְחֹר בִּי, בִּתִּי. וְאֵיךְ אֶבְחַר, אִמָּא, אִם הַחֲלוֹם שׁוּב רֵיק, וְשׁוּב אֵינֵךְ עוֹנָה,
וְעוֹד בֹּקֶר מֵאִיר עָלַי כְּמוֹ זַרְקוֹר מִמָּטוֹס שֶׁמְּחַפֵּשׂ אַחֲרֵי הַבַּת הַלֹּא נְכוֹנָה.

מַפְתְּחוֹת

אֲנִי מִתְקָרֶבֶת אֵלַיִךְ בַּשְּׁבִילִים, בַּת אַרְבָּעִים וַעֲדַיִן מְדַלֶּגֶת.
וְאֵיךְ תַּלִּינִי עָלַי, שֶׁכָּל הַחֶדְוָה הַזּוֹ מִיָּדַיִךְ:
הֶעָרוֹת בִּכְתַב יָד עַל מַתְכּוֹן,
קְלֵמֶנְטִינוֹת קְלוּפוֹת,
גַּרְבַּיִם סְדוּרִים מִכְּבִיסָה.
שָׁנִים בַּפֶּרֶךְ שֶׁל הָאַהֲבָה,
עַד שֶׁעָשִׂית מָה שֶׁרַק אֵם אֲמִתִּית יְכוֹלָה,
הוֹלַדְתְּ לִי אֶת הָעוֹלָם כְּאָח.

אֲנִי רוֹכֶנֶת לְנַשֵּׁק אֶת פָּנַיִךְ,
לְהַסְמִיךְ אֶת אוֹנִי לְאֵינֵךְ,
וּצְרוֹר מַפְתְּחוֹת נִשְׁמָט כָּבֵד מִכִּיסִי,
נִפְרָשׂ עַל הָאֶבֶן כְּמוֹ זֵר.

רְאִי, אֲנִי אוֹמֶרֶת. כַּמָּה מִתְפָּרֵט מִמֶּנִּי שֶׁהִתְפָּרַטְתִּי מִמֵּךְ.
אֲפִלּוּ בִּשְׁעָתֵנוּ הַקָּשָׁה אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף וְלִפְתֹחַ.
אֲפִלּוּ עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר שֶלֹּא נוֹסִיף וְנִכָּנֵס.

גרנטה 3 – קרוב לבית | אוקטובר, 2015