נישואים נקיים

צפצופי מכונת הכביסה שסיימה לעבוד, העירו את בעלי והוא יצא מנומנם מחדר השינה "בוקר… מצטער. שאחליף אותך"? הכביסה בסופי השבוע היא בדרך כלל באחריותו, אבל אתמול הוא נשאר לעבוד עד מאוחר בבנק וחזר רק עם הרכבת האחרונה. כך שהיום החלטתי להחליף אותו.

"אל תדאג. שומע? כיבסתי גם את החולצה הירוקה שלך, מקווה שלא אכפת לך."

"בכלל לא, תודה." בזמן שהוצאתי את הכביסה למרפסת ותליתי אותה, הוא החליף את הבגדים, ניגב את השולחן והתחיל לאכול את הטוסט שהכין לעצמו.

כשאני מביטה בבעלי אני מרגישה כאילו אני מגדלת בבית ינשוף חכם ומאוד נקי.

טוב שיש בבית בעל חיים חובב ניקיון. התחתנו לפני שלוש שנים, אבל גם עכשיו נותר בעלי עבורי ישות טהורה. חברה שלי, שהתחתנה מאהבה בערך באותה תקופה, מתלוננת שפיתחה דחייה פיזית כלפי בעלה. אצלי אין שום דבר מהסוג הזה. בעלי אוכל בצורה נקייה ומסודרת, וגם לא משאיר כל סימן להפרשות או לתופעות פיזיולוגיות אחרות בשירותים ובחדר האמבטיה. כשאני מביטה בבעלי חובב הניקיון, אני מתחילה לתהות אם לא היינו צריכים להפקיד את הניקיונות באחריותו כשחילקנו בינינו את מטלות הבית.

סיימתי לתלות את הכביסה ושיתפתי אותו בתהייה שלי. הוא צחק ואמר, "אז מה, אני כמו רובוט רומבה?" מה שבעצם לא היה רחוק מהאמת. "מצד שני, את, מיזּוקי, דומה לארנב או לסנאי. שקטה, רגישה לרעש, לא מתנפלת עליי ולא משתוללת." "סנאים לא משתוללים?"

"זה מה שאומרים. מה שאני מתכוון זה ששנינו בעלי חיים נקיים ולא מפריעים אחד לשני לחיות. זה דבר טוב, לא"? בהחלט. יש כמובן הרבה דברים קטנים שמעצבנים אותי בו, כמו למשל העובדה שהוא מחליף גליל חדש של נייר טואלט עוד לפני שהישן נגמר, או שהוא מסדר את הכלים המלוכלכים בכיור לפי צורה ולא לפי מידת השמנוניות, כמו שאני אוהבת. אבל אני לא מתרגשת יותר מדי מהדברים האלה, כנראה בגלל המרחק שאנחנו מקפידים לשמור בינינו. הכרנו באתר היכרויות באינטרנט. בין משפטים כמו "מעוניין בבית חם ואוהב" או "ילדים רבים הם בסיס למשפחה מאושרת"! בשדה "תיאור המשפחה המושלמת," קראתי את מה שכתב בעלי לעתיד: "מעוניין בנישואים נקיים." נכנסתי לפרופיל שלו וקראתי: "מעוניין בחיי יומיום שלווים וביחסי ידידות טובים, כמו יחסים בין אח לאחות, מבלי להשתעבד לכבלי המין." הסתקרנתי. אחרי שהחלפנו בינינו כמה הודעות החלטנו להיפגש פנים אל פנים. הוא הרכיב משקפיים בעלי מסגרת כסופה ונראה מתוח, וכבר התחלתי לחשוב ש"נישואים נקיים" פירושם "אובססיה לניקיון."

אבל כשהתחלנו לדבר, הבנתי שזה בכלל לא העניין. "המשפחה המושלמת בעיניי היא מרחב של שלווה, כמו זו שנוצרת אצל שותפים שמסתדרים באופן נפלא, או כמו אחים צעירים הנשארים בבית בלי ההורים."

"אני בהחלט יכולה להזדהות עם זה." "העניין הוא שאני מרגיש לא בנוח עם הרעיון שמשפחה היא שלוחה של קשר רומנטי. למשפחה אין שום קשר לרגשות רומנטיים או ליחסים בין גבר לאישה, מה שאני מעוניין בו הוא פשוט קשר של שותפות." "אני מרגישה בדיוק כמוך. גרתי עד עכשיו עם כמה גברים, אבל בשלב מסוים תמיד נהיה לי לא נעים ונפרדנו. אנחנו אמורים להיות משפחה, אבל הם רוצים שאהיה גם אישה וגם חברה שיכולה להבין אותם, וזה הרי לא מסתדר יחד. מצפים ממנים להיות גם אמא, גם אישה, גם חברה… הייתי מעדיפה שנחיה פשוט כמו אח ואחות." "בדיוק! זה גם מה שאני תמיד אומר! אבל אף אחד לא מבין אותי… אפילו לא אתר ההיכרויות הזה, הם מבקשים למלא פרטים על השכר השנתי של הגבר ועל תבשילים שהאישה מצטיינת בהם… אבל משפחה היא דבר אחר לחלוטין בשבילי, אני מחפש שותפּות, בלי כל הסיפור הזה של גברים ונשים."

הווידוי הארוך הזה השאיר אותו נסער והוא הוציא ממחטה מפוספסת בכחול–לבן כדי לנגב את מצחו. הוא שתה בבת אחת את המים שהיו בכוס שלצדו ונאנח. "אני שמח שאת מבינה איך אני מרגיש. אבל אני חושב שרק בעולם מושלם"…"בכלל לא, לא נדע לפני שננסה."

"הא?" משקפיו החליקו במורד אפו בגלל הזיעה, והוא דחף אותם במהירות כלפי מעלה. "מה אתה אומר?" הישרתי אליו מבט "שננסה נישואים 'נטולי מין'?"

_____

"לא הגיע הזמן שנלך למרפאה"? שאל בעלי לאחר שסיים לאכול את הטוסט ופתח את העיתון. "כן, המרפאה"…

"את כבר בת שלושים ושלוש מיזּוקי, נכון? אני חושב שהגיע הזמן להפריה מלאכותית." "אתה צודק," אמרתי והבטתי בפיסת הלימון שצפה בתוך כוס התה שלי. גם אני כבר התחלתי לחשוב על זה. "זה באמת זמן טוב עכשיו, כשהכול שקט בעבודה."

"אז מה את אומרת? שנקבע תור לשבוע הבא"? "חכה רגע. אני עדיין לוקחת גלולות. גם אם אפסיק לקחת אותן מחר, ייקח לגוף שלי זמן להתכונן לביוץ." "כן, טוב, אז זה באמת קצת מוקדם מדי," אמר בעלי במבוכה לא אופיינית לו, "אבל אני חושב שבבדיקה הראשונית עדיין לא מבצעים הזרעה. בטח תצטרכי לעבור כל מיני בדיקות. מה דעתך לקבוע תור כשהדימום שלך יסתיים"?

"בסדר." בדרך כלל יש לי דימום יום-יומיים אחרי שאני מפסיקה לקחת גלולות. זה דימום קל יחסית למחזור והוא נמשך לא יותר מיומיים-שלושה. אחרי שהסברתי לבעלי את כל זה החלטנו לקבוע תור לשבת שבועיים לאחר מכן.

____

נישואים שהמין הורחק מהם התבררו כנעימים יותר מכפי שדמיינתי. אני מרוויחה ארבעה מיליון ין בשנה, ובעלי מרוויח חמישה מיליון ין. כל אחד מאיתנו מכניס מאה וחמישים אלף ין לקופה המשפחתית, ואת היתר אנחנו שומרים בחשבון פרטי נפרד הרשום על שמנו. שלוש מאות אלף ין מספיקים לניהול משק הבית, והיתר הולך לחיסכון. החלטנו לא לקנות בית ולא להחזיק כל רכוש משותף אחר. בעניין הכספים התחלקנו שווה בשווה, כך שהחלטנו גם להתחלק במטלות הבית שווה בשווה. אבל מכיוון שעבודות הבית אינן כסף ואי אפשר לחלק אותן במדויק, אמרתי לבעלי שהוא טוב בבישולים ולכן מוטב שיהיה אחראי עליהם, ואני אקח על עצמי את הניקיון.

שנינו עובדים עד מאוחר בימי חול ודואגים לארוחות הערב שלנו בנפרד, וכך יצא שהנטל שלי מעט כבד יותר. לכן החלטנו שבסופי שבוע הוא יעשה כביסה.

עד כאן היה פשוט. נושא המין היה קצת יותר בעייתי. בעלי רצה לאסור כל פעילות מינית בבית שלנו, ובעניין זה הסכמתי איתו.

"בשבילי סקס זה משהו שאדם עושה לבד בחדר או משהו שמטפלים בו מחוץ לבית. יש בני זוג שחוזרים הביתה עייפים מהעבודה ועושים סקס. אותי אישית זה דוחה."

"אני מאוד מבינה אותך. מילא כשזה בתחילת הרומן, אבל ככל שעובר הזמן, היחסים הופכים להיות דומים לאלה של שותפים לדירה. זה נורא כשבן הזוג מתחיל לגעת בך בדיוק כשאת מתנמנמת או מתחיל למזמז אותך כשאת מתרווחת לך. אני רוצה להפעיל ולכבות את מתג החשק המיני בעצמי, ובבית אני רוצה שהוא יהיה במצב כבוי."

"בדיוק מה שאני חושב. מרגיע אותי לדעת שאני לא החריג היחיד."

כך נפטרנו מהסקס כבר בהתחלה והפכנו לזוג נטול מין. הייתה רק בעיה אחת —

שנינו רצינו ילדים. בדקנו את האפשרויות שלנו באינטרנט, וגילינו מרפאה שמתמחה בטיפולי הפריה מלאכותית למיעוטים מיניים שאינם יכולים להביא ילדים בדרך הרגילה: זוגות חד־ מיניים שרוצים ילדים, נשים א־מיניות שמעוניינות להרות, אנשים שאין להם כסף להפריה מלאכותית או אנשים שמחפשים רופא ללא דעות קדומות. זה מה שהיה כתוב באתר שלהם. בעלי ואני לא עונים להגדרה של מיעוטים מיניים, אבל לפני שהתחתנו התקשרנו לשם בכל זאת והם אמרו שיטפלו בנו בשמחה.

"אם תחליטו שאתם רוצים ילדים, צרו איתנו קשר. תקבעו תור ונבצע את הטיפול."

"אנחנו זוג א־מיני"… הסברתי. "אין שום בעיה. רבים כמוכם מגיעים למרפאה שלנו. גברים שמגיעים לזקפה רק מצפייה באנימה, זוגות א־מיניים שרוצים ילדים, זוגות שלא מסוגלים לקיים יחסי מין כשהם מסתכלים זה על זה. כל אחד והנסיבות שלו. המומחיות שלנו היא לספק מין כפעילות טיפולית," האישה בצדו השני של הקו השיבה בקול רך. לא היה לנו מושג מה המשמעות של "מין כפעילות טיפולית," אבל רווח לנו לדעת שאם נרצה ילדים קיימות עבורנו אפשרויות זמינות, ושמרנו את מספר הטלפון של המרפאה. בעלי סיים לאכול והתחיל לשחק במשחק וידיאו. התבוננתי בו מהצד וחייגתי למרפאה כדי לקבוע תור לפגישת ייעוץ.

____

בשבת בבוקר יצאנו למרפאה, ששכנה במבנה לבן, נקי וברמת גימור גבוהה באזור אוימה היוקרתי. בחדר ההמתנה עמדו ספות בצבע בז' בהיר וברקע התנגנה מוזיקה מרגיעה.

מלבדנו ישבה שם אישה נוספת, שהלכה אחרי שקיבלה תרופה כלשהי בדלפק הקבלה.

זמן קצר לאחר מכן קראה לנו פקידת הקבלה.

"מר וגברת טקהאשי, היכנסו בבקשה."

בחדר שאליו נכנסנו ישבה רופאה בעלת תספורת קצרה.

"אני רואה פה שקבעתם תור לקלין בריד שלנו," "קלין מה"? "קלין בריד. כשמו כן הוא, רבייה בצורתה הנקייה ביותר. המין כפעילות טיפולית שאנו מציעים לא נועד לספק הנאה, והשם נועד להדגיש בדיוק את ההיבט הזה."

"…אה"

הרופאה הנהנה כמה פעמים בעודה מעיינת בשאלון הרפואי שמילאנו. "כן, כן, אני מבינה. מספר מקרים של קיום יחסי מין מאז הנישואים: אפס. סיבת פנייה למרפאה: מעוניינים בילד. זה נכון"? "למען האמת עוד לא החלטנו… בכל אופן, עוד לא הבנו בדיוק מה היא הרבייה הנקייה שאתם מציעים, ובמה זה כרוך, אז נשמח אם תוכלי להסביר לנו קצת," אמר בעלי.

הרופאה הנהנה, הניחה את השאלון ושיכלה את רגליה. "תוכלו למצוא את כל הפרטים באתר האינטרנט שלנו, אבל אעבור איתכם על זה שוב. "בימינו, ישנם אנשים רבים שמסיבות נפשיות שונות לא מסוגלים לקיים יחסי מין עם בני זוגם. אדם שמתאים למישהו מבחינת העדפה מינית לא תמיד מתאים להקמת משפחה, ולעתים קרובות קורה גם בדיוק להפך — אדם המתאים כבן זוג להקמת משפחה עשוי להיות לא מעורר מינית. "התפיסה שהייתה קיימת בעבר, שבני זוג מקיימים יחסים כדי לעשות ילדים, היא מיושנת ולא מתאימה כלל לתקופה שבה אנחנו חיים. יש יחסי מין לשם הנאה ויש יחסי מין לשם התעברות. אלה הם שני דברים שונים לחלוטין ומגוחך לערבב ביניהם. זה פשוט לא מתאים לסגנון החיים של האדם המודרני." הרופאה קמה והושיטה לכל אחד מאיתנו עלון שעליו התנוסס הכיתוב: "קלין בריד והדימוי החדש של המשפחה."

"בימינו מגוון ההעדפות המיניות הולך וגדל. למשל, גבר הנמשך מינית לקטינות שיתחתן עם מישהי בת שלושים וחמש — האם הוא יוכל להגיע לזקפה? האם אישה שמתגרה רק מהתבוננות בדמויות גבריות דו־ממדיות תוכל ליהנות מסקס עם גבר אמיתי וחי? בן זוג לא חייב להיות אובייקט של משיכה מינית. וזה נפלא! זה אומר שאפשר לחשוב עם הראש ולא עם החלציים, ולבנות את המשפחה על בסיס השכל הישר. וכאן המומחיות שלנו נכנסת לתמונה, הקלין בריד, הרבייה הנקייה, מאפשרת לאנשים להותיר אחריהם גנים מעולים." המונולוג הארוך של הרופאה שעמם אותי והתחלתי לדפדף בעלון. חזרו והופיעו שם ביטויים כמו "סגנון זוגיות חדש" ו"חוויה מעודנת נטולת ארוס באמצעות הטכנולוגיה החדשנית שלנו." "מהשאלון אני מבינה שעוד לפני החתונה החלטתם להפריד בין יחסי מין לבין הנישואים. זה מצוין. אלה בדיוק הנישואים החדשניים שאנחנו מדברים עליהם."

"אנחנו לא באמת כאלה מיוחדים," אמרתי. אני לא אוהבת בני אדם מהסוג הזה, חשבתי, וכשהבטתי בבעלי הבנתי שגם הוא מרגיש כך. הוא הביט במבט משועמם בעט שהרופאה סובבה בידיה. "הקלין בריד שלנו היא שיטה טיפולית שמתאימה בדיוק לזוג כמוכם. הטיפול לא נמצא בסל הבריאות, כך שמחירו הוא תשעת אלפים וחמש מאות ין לפעם אחת. גברת טקהאשי, נבקש ממך לבצע מעקב אחר חום הגוף הבסיסי שלך ולהגיע לטיפול ביום הביוץ. אם לאחר כמה טיפולים לא תצליחי להרות, נמליץ לך על ייעוץ פוריות. את עדיין צעירה, כך שאם תתמידי בטיפולי קלין בריד, אין סיבה שלא תצליחי להרות גם ללא טיפולי פוריות. אבל אם תרצי, נוכל לבצע בדיקת פוריות לפני שנתחיל בטיפול."

"סיפור יקר," מלמל בעלי בשקט. הרופאה שלחה לעברו חיוך קורן.

"זה הרי טיפול חדשני. אפילו כאן ביפן אין עדיין הרבה בתי חולים שמבצעים אותו, כך שההיצע לא משיג את הביקוש. אתמול בני זוג ממחוז טוטורי, שהגיעו לכאן במיוחד, סיפרו לי עד כמה הם התרשמו מהטיפול שלנו. "מתי תרצו לקבוע תור? אם תרצו, תוכלו גם לבחור עכשיו מוזיקה שתתנגן במהלך הטיפול. בדרך כלל קובעים תור ביום הביוץ בהתאם למעקב אחר חום הגוף, אבל תיתכן גם התעברות ביום אחר"… "האמת היא שהיום באנו רק לייעוץ," נכנסתי לתוך דבריה לפני שתיסחף, "אשוחח על זה עם בעלי."

הרופאה הנהנה ושוב חייכה חיוך קורן. "כמובן, דברו ביניכם בנחת. רק קחו בחשבון שהטיפול הזה מאוד מבוקש ולא תמיד ניתן לקבוע תור ביום הביוץ. עכשיו אין הרבה לחץ, כך שכדאי שתחליטו בהקדם האפשרי." "הבנתי, נדבר בינינו וניצור איתכם קשר," אמר בעלי בעצבנות וקם ללכת. מיהרתי לצאת אחריו מהחדר.

____

שנינו לא הכרנו כל כך את אזור אאויאמה, כך שמהמרפאה פנינו לכיוון שדרת אֹומֹוטה–ס ְנדו ונכנסנו לאחד מבתי הקפה הראשונים שראינו בסביבה.

"מה נעשה,"? שאלתי את בעלי ששתה את הקפה ההפוך שלו. הוא החמיץ את פניו. "כל העסק הזה נראה מפוקפק… היא קראה לזה פעילות טיפולית, אבל זו לא הזרעה מלאכותית, אז זה בעצם אומר שבסופו של דבר אנחנו אמורים לעשות את זה בעצמנו."

"ככה זה נראה."

נאנחתי וליטפתי את ספל התה שלי באצבע.

"אז איך נעשה את זה?" שאלתי בלי להרים את הראש שלי מהספל.

"למה את מתכוונת?"

"לילדים. ננסה לעשות לבד? שנינו, בבית." עוד לפני שסיימתי לדבר תקפה אותי תחושה עזה של גועל, ובלי להרים את הראש העוויתי את פניי ונשענתי לאחור על הכיסא כדי להגדיל את המרחק בינינו.

"אה… זה אני לא"… נראה שבעלי הרגיש כמוני, כי ראיתי איך רגליו, שבצבצו מתחת לשולחן, מתקפלות לאחור במהירות ונעלמות. רווח לי לדעת שגם הוא סולד מהרעיון והרמתי את ראשי. הוא הביט בקפה שלו במבט ממורמר.

"זה אולי קצת לא נעים, אבל יכול להיות שכדאי שננסה את ההזרעה המלאכותית. זוגות א־מיניים עושים את זה בימינו, כך שבטח יהיו רופאים שיבינו את מצבנו. אם כבר משלמים תשעת אלפים וחמש מאות ין, נראה לי שכדאי ללכת על האפשרות הזאת."

"כן, אולי אתה צודק." נראה שדבריי הרגיעו אותו והוא הרים סוף סוף את עיניו מהקפה.

מחוץ לחלון חלפו אישה שהובילה כלב ברצועה, גבר בחליפה שהתקדם במהירות בעודו מביט בשעון וקבוצה של תלמידי בית ספר שהיו עסוקים בטלפונים הניידים שלהם. שתקתי והתבוננתי בעוברים ושבים, וחשבתי כמה מהם נולדו מזרע שנפלט במהלך "סקס של אהבה." חלקם אולי נוצרו במהלך סקס אקראי, בלי שאיש ייתן את דעתו לימי ביוץ, חלקם בהזרעה מלאכותית, ואולי יש כאלה שנוצרו במהלך אונס. ובכל המקרים האלה הזרע הגיע אל הביצית שתפחה לכדי דמות אנוש. שבתי והסתכלתי מתחת לשולחן. עדיין לא היה זכר לנעליו של בעלי.

_______

אחרי ארוחת הצהריים, בזמן שצחצחתי שיניים בחדר השירותים של המשרד, הטלפון שלי צלצל. על הצג הופיע מספר שלא הכרתי. היססתי לרגע ועניתי.

"מיזוקי טקהאשי,"? שאל קול נשי. הנימה השתלטנית שבו עצבנה אותי מעט.

"מי זאת,"? שאלתי.

"אני חברה של נֹובּוהירו," השיבה האישה.

"אה, את המאהבת שלו,"? שאלתי בקול מטופש. בעלי ואני לא מערבים סקס בחיי המשפחה שלנו, אבל זה לא אומר שאין לנו חשק מיני. הסיכום בינינו הוא שאין בעיה לעשות סקס מחוץ לבית. אנחנו כמו אח ואחות צעירים, שיוצאים לדייטים ועושים סקס בסוד, ובבית מעמידים פנים כאילו אין לנו בכלל מושג מה פירוש המילה. לאנשים אחרים נדמה שאנחנו מנהלים רומנים מהצד, אך בשבילנו אין דבר טבעי מזה. גם לי היה עד לפני חודשיים מישהו שהכרתי דרך הפייסבוק, אבל זה נגמר בינינו.

הסתבר שבעלי החליט להיפרד מהמאהבת שלו בעקבות כוונתנו להביא ילד. בהתחלה חשבתי שזאת רצינות מוגזמת מצדו. הרי זו הביצית שלי שאמורה לעבור הפריה, ובניגוד אליי הוא יכול לפזר את הזרע שלו כמה שהוא רוצה. אבל כששמעתי את הנימה ההיסטרית של האישה, הבנתי שהוא כנראה ממילא רצה להיפרד ממנה ורק השתמש בילד העתידי כתירוץ.

"את הולכת לתבוע אותי? אין בעיה! זה רק יבייש אותך, לא אותי." "אני לא מתכוונת לתבוע אותך. אבל גם לא מתכוונת להיפרד ממנו. למה שלא פשוט תדברי איתו? לי אין שום קשר ליחסים שלכם."

ככל שעניתי יותר באדישות, היא רק התחממה יותר. "אני מבינה שאתם בכלל לא שוכבים. איך את לא מתביישת בזה, כאישה? אני תמיד מספקת אותו, אנחנו מאוהבים."

"ברור, אתם הרי מאהבים. זה רק טבעי. אנחנו משפחה, לכן אנחנו לא שוכבים.

תקשיבי, ההפסקה שלי נגמרת, אני לא יכולה להמשיך לדבר." "את פשוט לא יודעת מה הוא צריך במיטה! איתך פשוט לא עומד לו!"

"צודקת. בגלל זה אנחנו משפחה."

ההפסקה שלי נגמרה, ניתקתי את השיחה וחסמתי את המספר שלה.

_____

"מיזוקי, מה קורה"? בעלי יצא מהמקלחת, ניגש למקרר, הוציא בקבוק מים והביט בי. ישבתי על הספה ושיחקתי בטלפון שלי. "למה אתה מתכוון"?

"את כל הזמן בודקת את הטלפון שלך בזמן האחרון."

"סתם, אני מקבלת הרבה דואר זבל. אני חושבת להחליף את כתובת האי–מייל." "פשוט תשני את ההגדרות שלך. בכל מה שקשור לטכנולוגיה את חסרת אונים לחלוטין." האי–מיילים הגיעו מהמאהבת שלו. היא כנראה מצאה את הכתובת שלי בטלפון שלו, ומאז שלחה לי אי–מייל מדי יום. בהתחלה חשבתי לחסום את המייל שלה, אבל להפתעתי מצאתי את עצמי מסתקרנת. מה שהיא שלחה לי היו תמונות סקס של שניהם.

התמונות היו גרפיות בצורה מביכה, כאילו ראיתי בטעות את אחי הקטן מאונן.

התברר שבעלי אוהב לשחק במיטה באמא ותינוק. הוא מצץ את הפטמות שלה ונשכב על הגב כדי שהיא תחליף לו חיתול. ונראה היה שבמהלך המשחק הוא התגרה כל כך, שגם דרך החיתול שהיה עטוף בו אפשר היה לראות בבירור את הזקפה שלו. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי משהו מאיבר המין שלו. הוא לתמונות היו מצורפות הודעות שגרמו לי לחשוב שמרוב אהבה ותשוקה נשרף לה את המוח לגמרי: "רק אני יכולה להיות המאמא שלו," "כשאני נוגעת בפי הטבעת שלו מתחנן 'עוד, מאמא'! את בכלל יכולה ככה,"? "רק אני יכולה להיות המאמא שלו.

כישלון של אישה." היה מרתק לראות את בעלי זוחל על ארבע, כשמוצץ בפיו וסינר לצווארו. חשבתי לעצמי כמה נפלא שאני לא צריכה להיות בת הזוג שלו לסקס.

הטלפון התחיל לרטוט. חשבתי שזאת שוב המאהבת, אבל הפעם זו הייתה ריֹוקו, חברה מימי התיכון. היא שלחה לי תמונה של תינוק הישן במיטתו והודעה "ומה איתך מיזוקי? אני בטוחה שנובוהירו יהיה אבא מצוין"!

הנחתי את הטלפון על השולחן ופניתי לבעלי, שייבש את שערו מול הטלוויזיה.

"…תקשיב"

"מה"? הוא נפנה אליי.

"חשבתי שאולי בכל זאת נלך לשם"?

"לאן"? "למרפאה הזאת. בסופו של דבר הזרעה מלאכותית תהיה כנראה יקרה יותר, וזה גם יהיה סיפור לחפש רופא שיבין את מצבנו. לפחות שם לא נצטרך לדאוג לזה, והם גם לא עושים בדיקות רפואיות, כך שנוכל לחסוך גם על זה. חוץ מזה, יש בזה משהו קרוב לסקס אמיתי, כך שמהבחינה הזאת יכול להיות פחות עומס על הגוף." "את חושבת? טוב, אני לא מבין שום דבר במה שגורם לעומס על גוף האישה, אז אם את אומרת"… הבעת פניו הייתה נבוכה, אבל נראה שחוסר החיבה שלו לאותה רופאה לא היה משמעותי מספיק כדי להדוף את ההצעה שלי. "האמת היא שמאז פגישת הייעוץ ההיא אני עוקבת אחרי חום הגוף שלי. רוצה לנסות לקבוע תור ליום הביוץ הבא? נראה לי שכדאי לפחות לנסות את זה." "בסדר, אם אצליח לקחת יום חופש, נלך," הוא השיב בפיזור דעת והמשיך לצפות בטלוויזיה. על המרקע הופיעו נופים של ארץ רחוקה על רקע צלילי כינורות.

למרבה המזל, יום הביוץ הבא שלי נפל על יום שבת, ויצאנו יחד אל המרפאה. "נשמח לעבור את הטיפול," קדתי לעבר האחות שבאה לפגוש אותנו, ובעלי מיהר לעשות כמוני.

"ובכן, קודם כול החליפו בגדים."

האחות הושיטה לנו משהו שנראה כמו חלוקי בית חולים לבנים. "הורידו את התחתונים והישארו רק בחלוקים. את החפצים האישיים שלכם הניחו בארונית כאן. ובבקשה קראו לי כשתהיו מוכנים."

נכנסו לתאים הנפרדים שלנו והחלפנו בגדים.

החלוק היה ארוך ובעל שרוולים ארוכים, וכיסה הרבה יותר ממה שהייתי מצפה.

תהיתי אם האורך הזה לא יפריע בהמשך, אבל לא אמרתי שום דבר.

"ובכן מר טקהאשי, בוא לכאן בבקשה," שמעתי את קולה של האחות.

הסטתי את הווילון וראיתי את בעלי עומד בבגד זהה בדיוק לשלי. היה נראה שלא נוח לו בבגד שלא היה רגיל אליו, ובדרך לחדר שאליו הובילה אותנו האחות הוא משך את החלוק מלפנים ומאחור ללא הרף. החדר היה לבן כולו, ללא חלונות. רק שני כיסאות נוח ענקיים, גדולים יותר מכיסא של רופא שיניים, שעמדו זה מול זה. היו גם שתי אחיות נוספות שחבשו מסכות רפואיות. מבער שמן ארומטי מילא עד מחנק את החדר בריח לבנדר. ברקע התנגנה מוסיקה קלסית שקטה. "שכב בבקשה על הכיסא הזה," אמרה אחת האחיות, ובעלי נשכב על הכיסא המרוחק יותר. גב הכיסא היה כמעט מאוזן, כך שהיה זה כאילו נשכב על מיטה.

"גברת טקהאשי, בואי לכאן בבקשה." בהתאם להוראה, התיישבתי על הכיסא הלבן מול בעלי. הכיסא היה רך ומעט גבוה יותר מזה שלו.

"הניחי בבקשה את הרגליים שלך כאן." לכיסא שלי היו רגליות עקב משני צדדיו, כמו לכיסא גינקולוגי. הנחתי את רגליי על הרגליות כך שנוצר פישוק רחב. הודות לשמלה הארוכה לא התביישתי בכלל.

"כעת מר טקהאשי יוליד את הזרע," אמרה האחות שהובילה אותנו אל החדר, ועכשיו חבשה גם היא מסכה רפואית.

שתי האחיות, שעטו כפפות לטקס דקות כאילו הן עומדות להתחיל בניתוח, הנהנו. שלוש האחיות התקרבו לבעלי בקצב המוסיקה המרגיעה, הכניסו את ידיהן מתחת לשמלתו, ונראה שהתחילו לגעת באיבר המין שלו. "הכול בסדר, מר טקהאשי? שיהיה בהצלחה"!

פניו של בעלי היו חיוורות. הוא עצם את עיניו בחוזקה והניח לאחיות לעשות את שלהן.

לבסוף אחת האחיות פצתה את פיה והודיעה בחגיגיות:

"זרם החיים נכנס לתוך גופו של בעלך."

בדיוק ברגע שאחת האחיות התקרבה אליי, הבנתי שהכוונה היא שיש לו זקפה.

"בואי גברת טקהאשי, נמרח את זה."

ידה עטוית הכפפה של האחות נכנסה מתחת לשמלתי, בין רגליי הפשוקות לרווחה. נרתעתי מתחושת הקרירות בפתח הנרתיק שלי. האחות מרחה עליי חומר דמוי ג'לי בניחוח צמחים. התחושה לא הייתה שונה כל כך מזו שמרגישים בזמן בדיקה גינקולוגית, כך שלא היה בזה שום דבר לא נעים.

"עכשיו נתכונן לחבר בין זרם החיים לבין הביצית," הכריזה האחות בטקסיות, והוציאה צינור כסוף, שלאחד מקצותיו היה מחובר מה שנראה כמו כבל חשמלי בעל חיבור לשקע. במבט שני הבחנתי שהצינור מלא בחומר צמיגי דמוי אגר, והנחתי שמדובר במעין שרוול אוננות. בתנועות מיומנות של אשת רפואה הרימה האחות את שמלתו של בעלי והכניסה את איבר המין שלו לתוך המכשיר. "מר טקהאשי, תן סימן ברגע שהחיים יתהוו. הרם את היד! אתה מבין אותי"?

בעלי הנהן בלא קול. הוא החוויר עוד יותר ואחז בחוזקה בשולי שמלתו.

"אנו מדרבנים את זרם החיים שלך באמצעות גלים אלקטרומגנטיים, מר טקהאשי!

אתה מבין"? זה מה שהאחות הסבירה, אך ככל שיכולתי לראות מתנועות ידיה, היא הייתה זו שהניעה את שרוול האוננות הכסוף הלוך ושוב על איבר מינו של בעלי. המכשיר נראה איכותי, ועל צדו היה חרוט באותיות לועזיות "קלין בריד." האחות הניעה ללא לאות את הכבל המחובר אל הצינור הכסוף. מעט מהחומר הקר והצמיגי שהיה בתוך המכשיר ניתז החוצה ונחת על רגלי.

"זה הדגם החדיש ביותר. יכול להיות שזה מעט קר, מר טקהאשי, אבל קצת סבלנות, כמעט סיימנו"!

בעלי היה שטוף זיעה ומדי פעם השמיע גניחות, בשעה שזרעו נשאב ממנו בכוח.

"מר טקהאשי, תתאמץ בבקשה"! "עוד קצת! הנה, זרם החיים כבר מגיח החוצה"!

"בואי גברת טקהאשי, התקרבי קצת לכאן, בבקשה. כן, כן, כך, החזיקי בידו בבקשה"! הייתי מבולבלת, אך ניתקתי את גבי ממשענת הגב, רכנתי אל בעלי ואחזתי ביד שהוא הושיט לעברי ברפיון. "קדימה, מר טקהאשי, עוד מאמץ קטן,"! צעקה האחות, בעודה ממשיכה להניע את המכשיר על איבר מינו של בעלי. "קדימה, יקירי"! הצטרפתי גם אני אל מקהלת הקולות, ובדיוק באותו רגע הרים בעלי את ידו השמאלית. "זרם החיים בתהליך פליטה"! צעקה האחות ובבת אחת הורידה את משענת הגב של הכיסא שלי. הכיסא התחיל לנוע. שכבתי עם הפנים לתקרה ולא היה לי מושג מה קורה. רגליי היו עדיין מפושקות והרגשתי שהכיסא נע לכיוונו של בעלי, וכשהוא נעצר הרגשתי שמשהו שכנראה היה איבר המין שלו מוחדר לתוכי, כמו שמכניסים תקע לשקע. הייתי מטושטשת. הרגשתי את איבר מינו של בעלי, קריר מאותו חומר צמיגי, נכנס לתוכי, אך ההרגשה הייתה מלאכותית, כאילו הכניסו לתוכי דוש לשטיפה נרתיקית. כנראה גם על איבר המין של בעלי מרחו את החומר הצמיגי הקריר. זה עורר בי תחושה שמה שהוכנס לתוכי לא היה איבר מין, אלא מכשיר לפליטת זרע. "הפליטה הושלמה"! האחות קראה בקול צווחני, ובחלק התחתון של הגוף שלי התפשטה תחושה של חמימות לא נעימה. נראה שבעלי הצליח לגמור.

"ברכות מר טקהאשי"! "ברכות גברת טקהאשי"!

שכבנו עדיין כשפנינו לתקרה והאחיות ניגבו את זיעתנו ואת הפרשות הגוף האחרות באמצעות מגבות בד לחות. "שימי את זה," אמרה לי אחת האחיות והושיטה לי תחבושת היגיינית. הדבקתי את התחבושת ולבשתי את התחתונים. האחיות המשיכו לברך את בעלי על העבודה הטובה שעשה וניגבו את הזיעה ממצחו. נדמה היה כאילו הוא זה שילד ואני רק הייתי שם כדי לקבל את הרך הנולד. "ליתר ביטחון המשיכי להשתמש בתחבושת ההיגיינית והימנעי מלשטוף את המקום. אם בכל זאת את חייבת להתקלח, המתיני עד הבית ותעשי מקלחת קלה. עבודה טובה, גברת טקהאשי." אני רק הנהנתי. הכול נגמר בפתאומיות כזו שהרגשתי שהוציאו לי את הרוח מהמפרשים. נראה שבעלי מתקשה להתמודד גופנית עם העובדה שנאלץ לפלוט זרע ללא כל ריגוש מיני. הוא נשם בכבדות ונראה סובל. "ועל זה שילמנו תשעת אלפים וחמש מאות ין! איזו גניבה"! התמרמר בעלי בדרכנו הביתה.

"זה באמת היה נורא," אמרתי, אף על פי שהרגשתי שאני עומדת לפרוץ בצחוק, "אבל מבחינתי לא היה בזה שום דבר מיני… ומה איתך? אתה בסדר"?

"בחיים שלי לא נתקלתי בכפייה כזאת! הם דווקא הציעו לי לקחת כדור, חבל שלא הסכמתי," התרתח בעלי. "בכלל לא הרגשתי את ההבדל בין להיות בתוכך לבין להיות בתוך המכונה. גמרתי בלי להבין איפה נגמרת המכונה ואיפה את מתחילה. לא הרגשתי בכלל שעשיתי משהו עם בן אדם," הוסיף בלחש.

"אם כך, אז זה דבר טוב, לא? הצלחנו לשמור על החיים נטולי המין שלנו."

"זה נכון, אבל"…

עצרנו ליד גן ציבורי סמוך.

"אני יכולה ללכת רגע לשירותים? אני רק צריכה להחליף את התחבושת."

"אהה." על פניו הייתה נסוכה הבעת אי־נוחות, כנראה מהמחשבה שמה שזורם מתוכי עכשיו הוא מה שיצא ממנו. נכנסתי לשירותים הציבוריים בפנים הגן, הורדתי את התחתונים ועל התחבושת ההיגיינית ראיתי את הזרע של בעלי, שנראה כמו וסת לבנה.

החלפתי את התחבושת ויצאתי מהשירותים. בעלי ישב על ספסל וחיכה לי.

"סליחה שחיכית." "אל תדאגי. הכול בסדר"?

"כן," התיישבתי לצדו, "אבל קצת התעייפתי, אז בוא נשב פה קצת לפני שנחזור הביתה."

ישבנו זמן מה והבטנו בגן.

הגן היה מלא בילדים, כנראה בגלל סוף השבוע.

"אבל את יודעת, בסופו של דבר זאת לא הייתה חוויה גרועה כל כך."

"מה קרה פתאום? רק לפני רגע רתחת מכעס."

"זה לא שאני לא כועס. בכל אופן, לא הרגשתי בכלל שקיימתי איתך יחסי מין.

מהבחינה הזאת זה היה טוב. הצלחנו לא לערב 'מין' בתוך היחסים שלנו."

הוא בהה בארגז החול ששיחקה בו ילדה קטנה.

"אם תיכנסי להיריון, היית רוצה בת או בן"? שאל בשקט. "הייתי מעדיפה בת. בן זה גם טוב, אבל אני ממש יכולה לדמיין כמה חמודה היא תהיה וכמה אוהב אותה."

"אני מבין."

הוא צמצם את עיניו והביט בילדה שקמה והתרחקה בריצה מארגז החול.

"מאמא!" למשמע הקול התמים, אמא צעירה קמה על רגליה וחייכה. בעלי הביט בזוג הזה של האם והבת. האם ליטפה את ראשה של הילדה, והילדה חייכה וחיבקה את אמה.

הוא המשיך להתבונן בהן, אך פתאום ראיתי שכולו שטוף זיעה.

"אתה בסדר"? הוא לא השיב. לפתע הצמיד יד אל פיו, כרע לצד הספסל, נראה היה שהוא עומד להקיא. הוא לא אכל שום דבר מהבוקר ולא הצליח להקיא דבר חוץ ממיצי קיבה. הבטתי על בעלי השפוף מלמעלה, נאבק בדחף להקיא. הוא נראה ממש כאילו הוא סובל מבחילת בוקר.

"מאמא! מאמא"! קולה התמים של הילדה הדהד ברחבי הגן. נראה היה שבעלי שוב נתקף בחילה. הושטתי את ידי ונגעתי בגבו הרועד, ובאותו רגע הרגשתי את הזרע שלו קולח מתוך הנרתיק שלי.

גרנטה 3 – קרוב לבית | אוקטובר, 2015
תרגמה מיפנית: אירית ווינברג
דימוי: הפסל בבן גוריון, מירב שין בן-אלון, 2015