גרנטה 5 | שפות זרות – פתח דבר
תחת הנושא הרחב והמתרחב של שפות זרות, על הרצף שנפרש בין שפת האם, הנקשרת לרגליים, הנדבקת בחניכיים, החוזרת לנחם אותנו לעת זקנה, לבין השפה הברורה והחדשה שאנחנו מבקשות ומבקשים לעצמנו כשאנחנו פורצות דרכים ובונים מגדלים, נפער תווך גדוש בשתיקה ובזרות, געגוע להבנה בהירה ולשפה משותפת. התרגומים והשכתובים המכונסים כאן מכילים בצורה סיפורית או תיעודית רשמים אנושיים מן התווך הזה, על מה שניתן להבין באופן בלתי מילולי, מילולי בלבד, גופני או משובש.
מעשייה דארפורית פרה-מלחמתית נכתבת בערבית, אחר כך שוב באנגלית, ואז מהגרת לתל אביב עם מחברה. המורה שלו באולפן מתרגמת את סיפור העלילה לעברית. סופרת נודעת ילידת רוסיה משתתפת בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים ומתבשרת כי לקתה בסרטן השד. היא מחליטה להתאשפז לטיפול ממושך בהדסה עין כרם, וכותבת הכל יחד, פחד וכאב, אביב ותובנה. סופר צעיר יליד קיבוץ מחליט לכתוב ספר בגרמנית. הוא לא למד מעולם לקרוא ולכתוב בגרמנית תקינה, הוא לא גר בגרמניה, הוא כותב מילים שבורות ומשובשות, והוצאת ספרים בגרמניה מוציאה את ספרו לאור. מכתבים ישנים מדנמרק עם מסרים מוצפנים, כפילים דמיוניים של סדאם חוסיין, נישואי שידוך יפים ומלאי חמלה, שיר אהבה פרה-אדיפלי – כל אלה ועוד מקובצים יחד בגיליון זה של גרנטה המוקדש לשפות זרות.
היצירות הללו, חדשות, מקוריות ובעלות עוצמה, נכתבו במקור ערבית אפריקאית וערבית פלסטינית, ספרדית ארגנטינאית וצרפתית מקומית, עברית מהולה ביידיש, גרמנית רווית עברית, אנגלית אמריקאית, אנגלית של המלכה, עברית תל אביבית, רוסית ירושלמית, עברית של המשרק המוקדם והמאוחר וגם קנדה – שפה הודית מקומית האופיינית למדינת קרנאטקה. הן מקפלות בתוכן תובנות על שפה ושתיקה, תרגום ושחזור, כתיבה בשפת ירושה או כזו שנרכשה באיחור, שפה החורגת ממקום מושבה, המצביעה על ההבדלים בין לאום ללשון, על הקרבה בין הפרטי לכללי.
בעולם שהולך ומתמלא בשפת המסרים המוצפנים, ההודעות המתומצתות, שבו קשה, לעתים קרובות, להבחין בין ניכור ובדידות לבין ריבוי לשונות וטשטוש גבולות, בין לאומנות לפוסט-לאומיות; במציאות שבה התקוממות, הגירה ופליטות שבות להזכיר לנו את זמניותו של מקום המושב, של שם הפעולה, של שייכות לקבוצה אחת או אחרת – טוב להיזכר באפשרות של ערבוב מילולי השואב מתוך אינספור מקורות ואז מספר סיפור חדש, באפשרות ה"דיבור בלשונות" המחלץ מתוך הכאוס המקיף אותנו את הכמיהה אל האחר המוכר, העומד מעבר לגדר, מעבר לגבולות הגוף, אל מה שלא ניתן להביע ובכל זאת פורץ החוצה מתוך השפה, מה שאין לו שם אבל יש לו מקום.