צֹמֶת דְּרָכִים | דָּבָר פָּשׁוּט

צֹמֶת דְּרָכִים

כָּל הַחֹרֶף לֹא כָּתַבְתִּי שִׁירָה, וְלֹא זָכַרְתִּי
וְלוּ חֲלוֹם אֶחָד שֶׁחָלַמְתִּי. עָזַבְתִּי בַּיִת
וְאִשָּׁה, שָׂכַרְתִּי דִּירָה, כָּל מָה שֶׁהָיִיתִי מֻכְרָח
מָצָאתִי מֻשְׁלָךְ בִּרְחוֹב זֶה אוֹ אַחֵר: מִטָּה,
שֻׁלְחָן, מַדָּפִים, מְקָרֵר. אֶפְשָׁר לוֹמַר
שֶׁהָיָה זֶה פֶּלֶא, מַעֲשֶׂה מַלְאָכִים, שֶׁעָמַדְתִּי
בְּצֹמֶת דְּרָכִים. אֶפְשָׁר גַּם לֹא לְהַרְהֵר בָּזֶה
יוֹתֵר מִדַּי. אֵינֶנִּי יָכוֹל לָדַעַת דָּבָר עַל
שְׁאֵלַת חַיַּי, אוֹ לֶאֱמֹד מָה מָצָאתִי וְכַמָּה
אָבַד לִי. אֲבָל כָּל הַחֹרֶף הַזֶּה לֹא כָּתַבְתִּי
שִׁירָה, וְלֹא זָכַרְתִּי וְלוּ חֲלוֹם אֶחָד שֶׁחָלַמְתִּי.

דָּבָר פָּשׁוּט

אֵין זֶה דָּבָר פָּשׁוּט –  מֵעַנְפֵי הַזַּיִת
לֹא מְכִינִים אֶת הָאַלּוֹת. אֵין זֶה דָּבָר
פָּשׁוּט כְּלָל – מֵהָאֲבָנִים הַמֻּשְׁלָכוֹת לֹא בּוֹנִים
אֶת הַחוֹמוֹת. אֵין זֶה מוּבָן בְּקַלּוּת. הֵיכָן שֶׁעָמַד
הַבַּיִת יֵשׁ תְּלוּלִית עָפָר. וְהֶעָפָר, הֲלֹא מִמֶּנּוּ
בָּאנוּ, כָּךְ נֶאֱמַר. אֵין זֶה דָּבָר פָּשׁוּט
לִהְיוֹת בְּנַעֲלָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.
אֲבָל לִפְעָמִים נִדְמֶה לְךָ שֶׁאַתָּה
מַמָּשׁ זוֹכֵר, אֶת הַכְּבָשִׂים,
אֶת הַמִּסְגָּד,
אֶת הַבְּאֵר.

גרנטה 1 – גבוליות | מאי, 2014