תרגום אחד: משה רון

שוחחתי עם משה (מוקי) רון על תרגום הסיפור רגע המעבר מאת מתיאס אנאר

על תרגום ועריכה

שמחתי מאוד כשפנו אלי מגרנטה והציעו לי לתרגם קטע מתוך הרומן רחוב הגנבים מאת הסופר הצרפתי מתיאס אֶנאר. שלוש שנים קודם לכן פרסמתי תרגום לרומן קודם שלו, האזור (חרגול, 2013), ובעקבות הפרסום בגרנטה התאפשר לי לתרגם ולהוציא לאור את הספר המלא.

את תרגום הקטע בגרנטה לא ערכו לי יותר מדי (וגם הספר בעם עובד יצא ללא עריכת תרגום). אבל בעיקרון טוב שנעשית עריכת תרגום ואני אוהב שיש מולי עורך טוב. התמזל מזלי ונערכתי במשך השנים בידי עורכים גדולים, ידענים ומנוסים, כמו מנחם פרי, אברהם יבין ונילי מירסקי. גם אם היו נקודות שבהן לא הסכמתי או לא אהבתי עריכות של תרגומים שלי, תמיד למדתי מתהליך העריכה והתוצאה הסופית יצאה נשכרת.

גם אני עצמי עבדתי כעורך תרגום על עשרות ספרים. כשאני נשאל מהי עריכת תרגום אני משיב שעריכת תרגום היא תרגום. כלומר, זה המשך העבודה, עם המתרגם, כדי לשפר את מה שצריך ואפשר לשפר כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר. כעורך סדרה וכמי שיצטרך אחר כך לערוך את התרגום, בחירת המתרגם חשובה. רצוי לבחור לכל משימה כזאת מתרגם מתאים, ככל שאפשר לחזות דברים כאלה מראש. אני מצדד בהחלט בגישה שדורשת רגישות לשונית שמבחינה בין משלבים, מה שקרוי "אוזן". אם מופיעה במקור שפה בוטה או מחוספסת או סלנגית או אינפנטילית, דבר שקורה בעיקר בדיאלוגים אבל לא רק, אני מצפה שהתרגום ישחזר זאת בעברית במידת האפשר (זה כמובן לא פשוט, ולמעשה לא אפשרי במאת האחוזים). לכן ליצירה שיש בה הרבה שימוש במשלבים ספציפיים ולא תקניים כדאי למצוא מתרגם שירגיש נוח עם זה וידע למצוא פתרונות משכנעים בעברית. וכך גם להפך, כשמדובר ביצירה מתקופה אחרת, למשל מהמאה ה-19, או כאשר המקור מנוסח בלשון ספרותית תקנית וגבוהה, כדאי למצוא מתרגם ששולט ברבדים המתאימים של העברית, שהם לא בהכרח עכשוויים, וישכיל בכל זאת להפיק נוסח עברי רהוט ומובן. לא תמיד הליהוק מצליח, וכשהייתי עורך סדרות בסופו של דבר האחריות היתה שלי. היו מקרים שבהם הרגשתי צורך לערוך עבודה של מישהו מן המסד עד הטפחות לפי הידע, ההבנה והטעם שלי. מובן שבתהליך כזה אי-אפשר לנמק בפרוטרוט כל תיקון וכל שינוי, אבל כעורך תרגום אני דואג תמיד להיות מוכן לנמק במקרה הצורך.

ודרך אגב, בהוצאות רבות, ובהן עם עובד, יש גם שלב של עריכת לשון (בעם עובד זה נקרא "התקנה"). העבודה הזאת נעשית בהוצאות המובילות ברמה גבוהה מאוד. לפעמים הנאמנות של המתקינות לכללי האקדמיה היתה מוגזמת בעיניי ופגעה לדעתי בצביון הסגנוני של הטקסט. לכן, גם בשלב זה של הכנת הספר המתורגם לדפוס כדאי להפנות את המטלה למי שרגישותה הלשונית תתאים לאופיו. למשל, טקסט שיש בו דמויות דוברות ערבית ומקטעים לשוניים בשפה זו, כדאי שיימסר לעורכת שיודעת ערבית (אני עצמי לא יודע). וכך הרומן רחוב הגנבים עבר, לבקשתי, עריכת לשון של חנה לפלר ששולטת גם בערבית.

רגע המעבר

את מתיאס אנאר גיליתי קיץ אחד כשעבדתי ב-Collège International des Traducteurs Littéraires בעיר ארל שבצרפת. זה מוסד שעוסק בכל הקשור לתרגום ספרותי, יש בו ספרייה מצוינת (דבר אולי חשוב קצת פחות בעידן המרשתת) ועשרה חדרים לאירוח מתרגמים שמגיעים מכל פינות תבל. בארל הקטנה פועלת גם הוצאת Actes-Sud שיש לה חנות ספרים נהדרת ובערב מסוים התארח שם מתיאס אנאר. לא הגעתי לערב הקריאה שלו, אבל למחרת זיהית את ספרו Zone בין הספרים החדשים שהיו מונחים על השולחן בפתח הספרייה. התחלתי לקרוא ונכבשתי מיד, למרות האופי הקשה לכאורה של הפרוזה (520 עמודים שכולם משפט אחד קצר נשימה ומתמשך). זה נראה לי אתגר מעניין, ובכל זאת די מהר הרגשתי נוח עם הנסיון לשחזר את הסגנון הזה בעברית. בדיעבד עלתה בי המחשבה שלמרות הבדלים חשובים, הקצב הזכיר לי משהו בפרוזה של יעקב שבתאי בזיכרון דברים.

בעקבות ההזמנה מגרנטה ופרסום רגע המעבר הצעתי בעם עובד לתרגם את רחוב הגנבים. זה ספר "נגיש" יותר, ללא אמצעים לשוניים או סגנוניים מאתגרים במיוחד, ומערכת "הספרייה לעם" חשבה, כמוני, שיתקבל יפה אצל קהל הקוראים בעברית, כפי שאכן קרה. למרות שלא מדובר בתרגום קשה או מסובך היו בו כמה אתגרים.

השאלה הספציפית הראשונה בשיחתנו נוגעת בשאלות של פיסוק. כך לדוגמה, כבר במשפט השני של הסיפור אני עושה שימוש בנקודה-ופסיק, סימן פיסוק שאכן נעשה בו שימוש מועט ואפילו נדיר בעברית. השתמשתי בו בתרגום קודם כול מפני שכך כתב המחבר בצרפתית, אבל גם משום שמבחינת הקצב והטון זה נראה לי נכון, וכאמור, זה שימוש לא נפוץ בעברית אבל לא בלתי קיים או לא תקני. נקודה-ופסיק מציין הפוגה או שינוי כיוון שהוא יותר מפסיק אבל פחות מנקודה בסוף משפט. יותר מזה, בעיקרון חשוב לי לשחזר את הפיסוק במקור ככל שרק אפשר כדי לשמור על נאמנות לקצב במקור, בלי לפגוע בכללי השימוש הרווחים בעברית. רק אם נראה לי שהאפקט בעברית יהיה שונה אשקול לשנות את סימני הפיסוק בטקסט המתורגם. חשוב להבין שהעברית אימצה את סימני הפיסוק מן השפות האירופיות, שחלים בהם כללים וקיימים בהם נוהגים שעשויים להשתנות משפה לשפה.

לשאלתך בענין הוספת מירכאות כפולות בקטע המביא את הסיפור על חסן המשוגע מתוך כתבי ”אִבְּן בָּטוּטָה”. מדובר בכמה משפטים שמובאים בתוך פסקה של דברי המספר אבל במבע ישיר מפי הנפשות הפועלות, ואנאר לא סימן אותם במירכאות. ראיתי צורך להוסיף כדי להבהיר את מעמדן של האמירות האלה.

אשר לקטעי דיאלוג שמובאים בפסקאות נפרדות, בצרפתית וגם בספרדית נהוג לזהותם ככאלה באמצעות מקף ארוך בראש השורה, ללא מירכאות. בתרגום לעברית אני ממיר שיטה זו במירכאות כפולות.

ואזכיר מקרה שבו ראיתי צורך לשמר את הפיסוק במקור למרות הצעת המתקינה. מדובר בסיפור של רוברטו בולניו שתרגמתי והופיעו בו פסקאות שלמות שבהן הוא השתמש בפסיקים במקומות שבהם נהוג (לאו דווקא רק בעברית) להשתמש בנקודות. המתקינה החליפה חלק מהפסיקים בנקודות ולא קיבלתי את זה. הסברתי שבולניו רצה להבנתי להשרות באמצעות הפסיקים איזו תחושה של קוצר נשימה בדיבור של המספרת, ודעתי התקבלה.

עלו בשיחתנו דוגמאות נוספות לחריגה כלשהי מהעברה מילולית: את המשפט של אנאר "C'était un pauvre type" תרגמתי ל"בעצם הוא היה עלוב נפש". אלה באמת דקדוקי עניות כמעט טריוויאליים בעבודת התרגום, אבל הבנה לא-אידיומטית של pauvre type"" עשויה להיות "בחור מסכן", בעוד שמדובר בביטוי אידיומטי שמשתמע ממנו שיפוט מוסרי מסוים ולכן מתבקש "עלוב נפש"; הוספתי את המילה "בעצם" שלא נמצאת במקור כדי להדגיש שמדובר בשיפוט אישי של המספר. במיוחד כשאני מתרגם מספרדית, שפה שלא חייתי בסביבה שדוברת אותה, אני דרוך במיוחד לזהות צירופים לשוניים בעלי משמעות אידיומטית, ונעזר לשם כך בחיפושים, לפעמים לא מעטים, בגוגל. כל פספוס כזה יהיה מביך מאוד למתרגם.

הקבצן של אבן בטוטה אומר במקור הצרפתי: "Hé, Hassan, ta mère s'ennuie de toi et pleure…", ואני תרגמתי כך: "יא חסאן, אמך מתגעגעת אליך ובוכה …". הפרט הקטן הזה מעלה שתי סוגיות שיש להן גם ממד עקרוני. מילת הפנייה בטקסט הצרפתי היא Hé, אבל מה היא תהיה בעברית? ובכן, כאן נזקקתי לצורה ערבית, שיש לה הנמקה כפולה: ראשית, הדובר ערבי וזה מתאים לו; ושנית, צורת הפנייה הזאת חדרה גם לעברית. ואם פעם היתה הקפדה על הכלל הלא-כתוב אך החמור "בלי ערבית או יידיש בתרגום", כעת זה נשמע לי נכון. לשאלתך מדוע תרגמתי "אמך" ולא "אמא שלך". ובכן, בתרגום מכל שפה שיש בה הבחנה מקבילה בין שני ביטויים אלה (שהיא גם משלבית וגם רגשית), ובצרפתית מבחינים בין mère ל-maman, כשם שבאנגלית בין mother ל-mom, יש לדעתי לשמר את ההבדל כפי שהוא קיים גם בעברית.

בהקשר של הדוגמה הזאת כדאי להזכיר גם שהמסופר בספר הזה מתרחש בשתי ארצות שונות ומעורבות בו דמויות שדוברות שלוש שפות: ערבית, צרפתית וספרדית – כל זאת כששפת הטקסט היא צרפתית. גם זה דורש התאמות שונות, ולפעמים מאפשר או מצריך אלמנטים מהשפות האלה גם בתרגום עצמו.

ולבסוף, החזרה על המילה "מחשכים" במשפט של אנאר שמופיע בפסקה האחרונה של הקטע: "…le Pays des Ténèbres, les vraies, les nôtres", שתורגם: "ארץ המחשכים, המחשכים האמיתיים, אלה שלנו…" (שם, עמ' 187). בצרפתית אפשר להשתמש בשם התואר מבלי לחזור על שם העצם אם הוא מופיע ברצף כמו במשפט הזה וזה מובן. בעברית לא היה אפשר להסתפק בחזרה על שם התואר בלבד שכן הטקסט היה נשאר חסר או סתום. התוספת במקרה זה הכרחית, וכדאי לציין שחזרה על מילים שנתפסת כפגם וכסרבול מיותר בשפות אירופיות היא דבר טבעי הרבה יותר בעברית.

כמה דברים כלליים על התרגום

בסרטו של וודי אלן "הרומן שלי עם אנני" הוא מספר את הבדיחה על אדם שבא לפסיכיאטר ומספר לו שאחיו השתגע וחושב שהוא תרנגולת. הפסיכיאטר מגיב ואומר שאם כך צריך לאשפז אותו. אבל האיש מתחלחל: "אי-אפשר, אנחנו צריכים את הביצים!"

הנמשל הוא התרגום: בלתי אפשרי אבל נחוץ.

כל שפה היא מערכת מסוימת של סימנים נושאי משמעות במספר עצום של פרמטרים. מעצם הגדרת המושג "שפה", אין שתי שפות זהות במבנה שלהן ובאמצעי הביטוי האפשריים בהן. נוסף על כך, כל שפה היא יצירה של תרבות ייחודית פחות או יותר שיש לה ממד היסטורי וקיום משלה. לכן אין שום אפשרות להעביר את כל החבילה של השפה שקיימת בכוח או בפועל בכל מקטע טקסטואלי לשפה אחת. מתרגמת טובה ובעלת כישורים לשוניים טובים תשכיל למצוא קודם כול את הפרמטרים שבכל זאת אפשר למצוא להם מקבילות בשפה שאליה היא מתרגמת. בניגוד לדעה רווחת, ההעברה הסמנטית היא לאו דווקא החלק הקשה בתרגום. קשה יותר להעביר את הסגנון, את הקצב, את המצלול – עד כמה שרק אפשר. ולאותם מאפיינים שאין להם מקבילה הולמת בשפה שלנו על המתרגמת למצוא פתרונות טובים ככל האפשר. כלומר, קרובים ככל האפשר במשמעות, במובנים, ודומים ככל האפשר בצורה.

בכל זאת, ובלא מעט הסתייגויות, אני מחזיק בתפיסה האוניברסליסטית, שהמין האנושי הוא בסופו של דבר אחד. לכן אני מאמין שיש טעם להנגיש דברים שנהגו ועוצבו וקיבלו ניסוח בשפה כלשהי בשפה אחרת, שהמעשה הזה מעשיר את שפת היעד ואת תרבותה. ואני מאמין שמפעל התרגום של הספרות היפה לעברית, שאנחנו רואים מאז תחיית השפה, חשוב מאין כמותו לתרבות שלנו. יש לנו היום בעברית כמות יפה של תרגומים מספרויות העולם, ועדיין יש הרבה מה לעשות.

מהדורה מקוונת | יוני 2023
דימוי: Gniza, Abie Franklin, 2021, Video stills – מתוך קודקס ועוד: הארכיון החי