שוחחתי עם שיח'ה חליווה, סופרת ומשוררת, ועם רחל פרץ, עורכת ומתרגמת, בעקבות תרגום ספרה של חליווה למלחמה יש אף גדול שאותו הן תרגמו במשותף. דיאלוג של חברות רחל: היסוד של העבודה המשותפת שלנו הוא יסוד של חברות, למרות שהתחלנו לעבוד לפני שנהיינו חברות. נהיינו חברות קרובות תוך כדי העבודה. שיח'ה מדברת […]

שוחחתי עם משה (מוקי) רון על תרגום הסיפור רגע המעבר מאת מתיאס אנאר על תרגום ועריכה שמחתי מאוד כשפנו אלי מגרנטה והציעו לי לתרגם קטע מתוך הרומן רחוב הגנבים מאת הסופר הצרפתי מתיאס אֶנאר. שלוש שנים קודם לכן פרסמתי תרגום לרומן קודם שלו, האזור (חרגול, 2013), ובעקבות הפרסום בגרנטה התאפשר לי […]

סיון בסקין על תרגום הסיפור זיכרון מווסטגייט מאת סאנה קראסיקוב

שיחה עם אירית ויינברג על תרגום הסיפור נישואים נקיים לעברית במסה היפה שלה Some Notes on Translation and on Madame Bovary [1] כותבת הסופרת לידיה דיוויס על התרגום כאקט של כתיבה. תוך הישענות על מחשבתם של סופרים כגון ולדימיר נבוקוב והנרי ג'יימס היא תוהה על ערך התרגום שלה לספר מאדאם בובארי, […]

יהודי לא יהודי אני בא ממשפחה חצויה מבחינת הזהות שלה. המשפחה של אבא שלי היתה יהודית. המשפחה של אמא, לעומת זאת, הגיעה לארגנטינה מצרפת, מספרד ומאיטליה וראתה את עצמה כקתולית או כאתיאיסטית. כשההורים שלי נישאו, הם החליטו לשמור על ניטרליות וגידלו אותי ואת אחי לא כקתולים ולא כיהודים. לא קיבלנו […]

איאד ברגותי (إياد برغوثي) נולד בנצרת ומתגורר בחיפה. סופר, מתרגם ועורך. משמש כעורך המשנה של סדרת "מכתוב" לתרגום ספרות ערבית לעברית במכון ון ליר. אסופת סיפורים קצרים פרי עטו, بين البيوت (בין אלביות), ראתה אור בהוצאת דאר מלאמח, קהיר, 2011. הרומן הראשון שלו, بردقانة (בורדקאנה) ראה אור בהוצאת דאר אלאדאב, ביירות, 2014 , ופרק מתוכו פורסם לראשונה […]

לפעמים המקום יכול להיות מורכב מריבוי מקומות שונים הנדחסים זה על גבי זה, הסותרים זה את זה, המבטלים זה את זה פעמים רבות. ובכל זאת עליהם להצטופף אל מקום אחד בגוף אחד המלא בקרעים ובהדהודי עבר. הסופר היהודי פרנץ קפקא ראה למשל את ריבוי הזהויות שלו, צ'כי, יהודי, גרמני, מזרח-אירופאי, […]

לבדאלונה, המקום שנולדתי בו, אין תפקיד משמעותי בספרים שלי. גדלתי בשכונת פועלים בעיר, ואני בהחלט תוצר של הסביבה שגדלתי בה, אבל אני בספק אם היא השפיעה ישירות על היצירה שלי. אולי הספרים הם הדרך שלי להתנכר לעולם הצר שעזבתי. מי יודע. בדאלונה היא עיר די גדולה בהתחשב בעובדה שהיא לא […]

עזבתי את סביליה בגיל שבע-עשרה, ורק היום אני מבינה את השפעת הילדות שלי על הכתיבה. ביליתי חלק גדול מהילדות עם סבא וסבתא בכפר מחוץ לסביליה. את רוב היום העברתי לבד בטבע, כי לא היו באזור ילדים אחרים, ואני זוכרת את הריחות של העונות השונות, את השדות ואת הנהר. סבא וסבתא […]