אָכֵן אֵצֵא בְּבֹקֶר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן בִּמְהֵרָה, כְּמוֹ נְשִׁיקָה הַנִּתֶּנֶת בְּעַד חַלּוֹן… כֵּן אֵלֵךְ וְיַעֲדִי הַכְּנֵסִיָּה, אֶל הַכֹּהֵן לְיֶתֶר דִּיּוּק… וְאַתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת: אֲנִי הוּא אֲשֶׁר שָׁבַרְתִּי אֶת עֲנַף הַמַּלְכוּת וְהִבְעַרְתִּי אֶת הָאֲפֵלָה, וַאֲנִי הוּא – עַצְמִי וּבְשָׂרִי – אֲשֶׁר נָתַתִּי פֶּרַח לַשָּׂטָן בְּחַג הָאַהֲבָה… וֽאֲנִי הוּא אֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶת הַתַּפּוּחַ […]