מחבר: ואן נויין

ואן נויין

(1982) משוררת תל אביבית. ספרה הראשון, עין הכמהין, יצא ב-2014 בהוצאת מעין, וב-2021 בתרגום לאנגלית מאת ד"ר אדריאנה ג'ייקובס, בהוצאת ZEPHYR PRESS. התרגום זכה בפרס הרולד מורטון לנדון ל-2022 של האגודה האמריקאית למשוררים. ספרה השני, חיתוך ההבלים, יצא ב-2018 בהוצאת ברחש.

 

 

זיכרון

הִיא פּוֹלָה כִּנִּים, בָּאוֹטוֹבּוּס רֹאשִׁי עַל בִּרְכֶּיהָ הִיא נוֹגֶסֶת וְיוֹרֶקֶת כְּדֵי לֹא לָתֵת סִכּוּי. הַגְּבֶרֶת הַזּוֹ זָרָה, לֹא, לֹא, אֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתָהּ אֲנִי לֹא פֹּה, יָדַי מַסְתִּירוֹת אֶת פָּנַי כַּמָּה בּוּשָׁה מִתּוֹךְ הַתִּיק הִיא שׁוֹלֶפֶת סְפְּרֵי נֶגֶד חֲרָקִים וּמְרַסֶּסֶת לִי אֶת הַשֵּׂעָר, הִיא שׁוֹבֶרֶת לִי אֶת הַלֵּב בְּכָל פַּעַם […]

סגנון

תָּמִיד כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שָׂמוֹת סֹמֶק, אֲנַחְנוּ חוֹזְרוֹת לְעַצְמֵנוּ זֶה מְשַׁנֶּה אֶת צוּרַת הַנְּשָׁמָה חִיּוּנִי בְּצוּרָה מַפְתִּיעָה הַחֻפְשָׁה הִיא חֵלֶק מַהוּתִי בַּשִּׁגְרָה וְכֵן אֲרִיזַת הַמִּבְרָשׁוֹת בָּאַרְנָק. אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁכַּב בַּחֲדַר הַמָּלוֹן וְלֹא לִרְאוֹת אַף אֶחָד שָׁבוּעַ מִמֵּילָא אֵין לִי מִלִּים מְיֻתָּרוֹת בַּחֶדֶר, אֲנִי צָדָה בְּכִשָּׁלוֹן אֶת הַדִּמְיוֹן וְאֶת הַמִּלִּים הַצְּעִירוֹת הַהֵן. בַּחַיִּים […]

ניכור

הָיְתָה לִי חֲבֵרָה נָהַגְנוּ לְשׂוֹחֵחַ עִם אֲנָשִׁים כְּאֶחָד הִיא רָאֲתָה מֵעֵבֶר לַמְּבוּכָה אֲפִלּוּ הִצִּיעָה לִקְרֹא אֶת הַשִּׁרְבּוּטִים וְיָדְעָה הִפְסַקְנוּ לְחַיֵּךְ כְּשֶׁנִּסְּתָה לְהִתְאַבֵּד הִיא עָשְׂתָה אֶת הַבְּחִירוֹת שֶׁלָּהּ בְּלִי זַעֲזוּעַ הַגְּבוּלוֹת הִתְבַּלְבְּלוּ לָהּ, הַחֲשֵׁכָה הָיְתָה סוֹפִית. אֲנִי לוֹבֶשֶׁת שִׂמְלָה, בַּחֲגִיגִיּוּת מִתְיַשֶּׁבֶת לִכְתֹּב, תָּמִיד מַעֲדִיפָה לָשִׂים חֲזִיָּה כְּדֵי לֹא לְהַכְבִּיד וְלֹא לְהַזִּיעַ […]

למה אני לא פוליטית?

זוֹ הַהִשָּׂרְדוּת, אֵין לִי כֶּסֶף לֶחָלָב שֶׁל הַקָּפֶה בַּבֹּקֶר, לַנְּסִיעָה בָּאוֹטוֹבּוּס אֶל הַהוֹרִים בַּעֲלֵי הַבַּיִת רוֹצִים לְהַעֲלוֹת אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת בְּעִקָּר, אֲנִי מְפַחֶדֶת מִכִּכַּר הָעִיר. אֲנִי סוֹחֶבֶת אִתִּי מַרְאוֹת אֲפֵלִים שֶׁל הַחֶבְרָה, חֲבוּרוֹת נְעָרִים שֶׁחֻנְּכוּ רַע יֶשְׁנָהּ הֲלִימָה כֹּחָנִית עִם הַמְּצִיאוּת זֶה נָתִיב טִבְעִי, הַקִּיּוּם שֶׁלִּי הוּא בְּעֶצֶם אַקְטוּאָלִי. כְּשֶׁאִשָּׁה […]

חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל רְצִינוּת אוֹ קַפְרִיסִין

  צָרִיךְ לְהַגְבִּיר אֶת הַקֶּצֶב, אֲנִי לֹא שׂוֹרֶדֶת פֹּה זֶה מִצְטַמְצֵם זֶה יֵעָלֵם אִם לֹא נָשִׂים לֵב, צָרִיךְ לְהָבִין אֶת הַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הָעִנְיָן צָרִיךְ לְהוֹסִיף עָלִים, רַכִּים כְּמוֹ הַשֵּׁנָה חֲשׁוּבִים כְּמוֹ יְלָדִים בּוֹדְדִים יָפִים כְּמוֹ הָרֶגַע הַהוּא לֹא יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ רַק חוֹפִים, קָרָוָנִים וּמַסְלוּלֵי גּוֹלְף הָרוּחַ פִּתְאוֹם חוֹלֶפֶת הַקַּיִץ […]