1 הגירה את עוברת למדינה חדשה. כל מה שאת זוכרת מהביקורים שם הוא השמש, ואל השמש הזאת את משתוקקת בימים של האריזות, של מסיבות הפרידה. ביום שאת סוף סוף מגיעה, את עורמת את שלוש המזוודות שלך על עגלת הטרמינל ודוחפת את עצמך החוצה בין שאר האנשים. את מרגישה שכולם ממהרים, […]

אני הייתי בהרבה מלחמות, אתה יודע, בכולן בעצם הייתי, ממלחמת השחרור ועד עכשיו. הכי נורא היה בתעלה, בסואץ. שם כבר הייתי במילואים, עם דרגות קצונה מחיל האוויר. אבל החליטו לשלוח אותי לתעלה כי עשיתי את הטעות ההיא עם הליברטי… זאת המשחתת המצרית שהפצצנו בים התיכון, ווידאנו טוב טוב שהיא שוקעת, […]

לפני כמה זמן הייתי במספרה. בטלוויזיה, משחק טניס. מעניין מאוד, חשבתי. בגדים לבנים, סופג זיעה, כדור, מחבט, טאח טאח. גם אני רוצה, חשבתי, גם אני יכול. ישר אמרתי לספר: תעשה לי כמו זה שמנצח. בשלב הבא, בשביל להיות טניסאי, הלכתי לחנות ספורט. בגדים לבנים, סופג זיעה, מחבט וכדור. גם סמרטוט […]

המנהיג גישש את דרכו. זרועותיו היו מתוחות לפנים, כפותיו פרושות, להרגיש, למשש את החושך שמולו, כדי שלא ייתקל בדבר מה. עיניו ניסו לחפור, לקדוח בעלטה הזאת, אבל אפילו את הידיים, ידיו שלו, המושטות מולו, לא ראה. הוא החליק את כפות רגליו בזהירות, גורר אותן בזו אחר זו בלי להרים ולנתק […]

גדלתי עם אם חד-הורית עסוקה, ובבית שלנו – בקתת דייגים זעירה וישנה בפימפרנל רואד בברייטון – תמיד היה עובש. בכל מקום היה אפור, בייחוד מסביב לחלונות: הם היו חניכיים שחורים ורקובים, פרצופים חרוכים מייללים לאורך קירות העץ המתקלפים. בחדר האמבטיה היו שסעים ארוכים של עובש, מערות אפלוליות שיכולת להיכנס לתוכן […]

הייתי ילדה מגמגמת אבל לא תמיד גמגמתי. הייתי עם אחי בגן המשחקים, הוא הלך לשחק עם הבנים ואני אספתי חלזונות יחד עם ילדה אחת שדיברה רק יידיש, אספנו חלזונות לתוך השמלה שלה. ואז הגיע איש שהחזיק צב ודיבר אלינו בשקט. חשבתי שהוא אבא שלה כי הוא דיבר יידיש והיה לבוש […]

כשהתעורר יונתן פיינגולד בוקר אחד מחלומות טרופים הוא שמע אזעקה עולה ויורדת, וכשהתכוון לקפוץ מהמיטה ולרוץ לאנשהו גילה שהגוף שלו לא זז. הוא הרגיש את הבטן שלו מתכווצת מתחת לצלעות, ראה את השמיכה גולשת מגופו לרצפה ואת הירכיים העירומות שלו רוטטות על המזרן. יונתן צעק – אבל במקום צעקה שמע […]

הוא לא ידע כלום ממה שתכננתי. אני זוכרת את היום שטסנו – הופתעתי שהתורים בבן-גוריון היו רגילים לחלוטין למרות המלחמה. לבשתי שמלה קיצית, אדומה. התכוננתי לאיטליה. הגשתי לאיש הביטחון את הדרכונים של שנינו כאילו הוא עדיין היה הילד הקטן שלי. אבל הוא באמת היה הילד הקטן שלי. פשוט בן שמונה-עשרה. […]

״זה כנראה בגלל שעמוק עמוק בפנים אנחנו מונוגמיות״, היא אמרה לי וחייכה. השיניים שלה יפות ויש לה ריח מקולח, חשבתי. באסה שהיא לא ממש הטעם שלי, אף אחת מהן לא ממש בדיוק הטעם שלי. חבל, מהשיחה הקצרה בדרך לשער האוניברסיטה התרשמתי שהיא דווקא יודעת על מה היא מדברת, ביחס לגיל […]