המחברות הללו הגיעו אליי בדרך מקרה והיססתי רבות לפני ששלחתי אותן לפרסום בבית ההוצאה הביירותי "דאר-אלאדאב". אודה על האמת, היסוסיי נבעו מתחושה מעורפלת של הערצה מהולה בקנאה ושל אהבה מהולה בשנאה. הכרתי אישית את כותב המחברות הללו, שהנו גם גיבורן. שמו היה אדם דַנּוּן או אדם דַאנוֹן. פגשתי אותו פעמים […]

אמי ואני ישבנו פנים אל פנים כפי שבעבר היו הנשים מסבות במסיבות התה. כעת לא נותר מהן דבר, למעט שתי כוסות פינג'אן קטנות ושולחן פלסטיק זול, מכוסה במפה סורית שרכש אבי בעמאן לפני שלושים שנה כדי שלא נבחין בעומק הקריסה הכלכלית. אמי ניסתה אט אט, בזמן שנראה כנצח, לקרב את […]

חלם בירושלים והנה עומד החכם בראש בית הכנסת הגדול של בגדאד, צְלַאת אֶל-כְּבִּירִי, ועל ראשו טורבן כעל ראשו של הבן איש חי בתמונותיו, וקהל אדירים של אנשים עומד לפניו להקשיבו, ובתוכם רואה הוא את אביו ואמו וסבותיו וסביו, עליהם השלום, וכל שאמר החכם באותו היום בבית הכנסת בירושלים אומר הוא […]

בית החולים "שערי יזראל" בלואר איסט סייד בניו יורק הוא מבנה גדול וסגור ללא חצר. שש הקומות חולקות מערכת אוורור אחת, שנושאת חיידקים מאגף לאגף. ברוב המחלקות ניתן לפתוח מעט את החלונות כדי לאוורר את החדרים, אבל במחלקה הפסיכיאטרית–גריאטרית החלונות נעולים מטעמי בטיחות. יש ימים שבהם המחלקה מסריחה עד כדי […]

קולה הצורם של הזקנה הכה בחלל האוויר. לרגעים הוא נשמע כמו הלמות תופים של תזמורת הצועדת ברהב הלווייתו של איש רם מעלה, או, לפחות, כמו צלצול פעמון היד העשוי מנחושת אשר הקפיא את הדם בחצר בית הספר באותם ימים, מבשר את תחילת הלימודים. קולה של הישישה קרע את מעטה השתיקה […]

צפצופי מכונת הכביסה שסיימה לעבוד, העירו את בעלי והוא יצא מנומנם מחדר השינה "בוקר… מצטער. שאחליף אותך"? הכביסה בסופי השבוע היא בדרך כלל באחריותו, אבל אתמול הוא נשאר לעבוד עד מאוחר בבנק וחזר רק עם הרכבת האחרונה. כך שהיום החלטתי להחליף אותו. "אל תדאג. שומע? כיבסתי גם את החולצה הירוקה […]

סטלין והיטלר מתמקחים. הם יושבים ליד שולחן עץ קל קטן, על השולחן עומד נר כבוי, אור בוהק נכנס מהחלון. סטלין: אתה תהרוג 100,000 ואני אהרוג 500,000. היטלר: לא – אני אהרוג 1,000,000 ואתה תהרוג 75,000. סטלין: אתם תרצחו, אנחנו גם נאנוס. היטלר: אתם תאנסו, אנחנו בעיקר נרצח. סטלין: אני ארצח, […]

א. נחיתה למחרת היום שבו הוצאתי רישיון טיס המראתי לפנות בוקר לכיוון הים. משאלתי הדחופה לעזוב ולהשאיר הכול מאחור התממשה, לחרדתי, מעבר לציפיותיי – רצועת החוף התגלתה כקצה צוק, שמעברו מרבד עננים אינסופי. כאילו תזוזת הלוחות הטקטוניים – בזמן שאמור היה להימשך מיליוני שנים אך חלף בִּן לילה – הובילה […]

1. סוס מעוות, באחרית ימיו, משקיף על הכביש המהיר, שעליו שועטים עדרי מכוניות שכוחן כוחות סוס רבים. הוא אינו יכול לומר מה הוא חושב, אבל הוא בוודאי חש בפעימה הנובעת מן הכביש, לאין הפוגות; עצב מנקר בלבו; תחושת בזבוז של מי שנשא על גבו שנים על גבי שנים של עמל, […]