כל הסיפור התרחש בפעם השביעית שבה השתרך בן דודי בתור בפתח משרד הפנים הישראלי, כדי לחדש את תעודת המסע שבלעדיה לא היה יכול להמריא אל מחוץ לגבולות הארץ. בפעמים הקודמות הוא יצא מוקדם מאוד מביתו והגיע בשש בבוקר, אך הופתע מן התור הארוך של אנשים שהזדחל מול הבניין, קצתם הגיעו […]

כבר כמה שנים אני סוחבת איתי איזו אשמה. כשהיא עולה על גדותיה אני מזכירה לעצמי שכל אחד אשם במשהו, כלומר, כל אחד לפעמים מרגיש אשם במשהו, ואז זה נרגע. אבא שלי, למשל, עד יומו האחרון היה אסיר בלי תא. האשמה כילתה אותו מבפנים. בעצם, כרסמה כמו תולעים בתוך תאנה. לא […]

אני מגיע. היא עומדת בדלת. לא, זה לא מדויק. אני מגיע (בכך אין ספק). היא עומדת כמה פסיעות מאחורי הפתח, מחכה לי. כשאני מגיע היא מרימה את מבטה מהטלפון שלה ומברכת אותי לשלום. כך אני מוצא אותה תמיד בימים הללו, בין דלת הכניסה לגרם המדרגות, ראשה מורכן לטלפון. יש לה […]

הם היו צריכים לקחת מונית. זה היה כל כך ברור, נגה אמרה לאייל, היינו צריכים לקחת מונית. האוטו הזה לא שווה כלום, איך חשבנו שיחזיק בעליות לירושלים. אייל לא ענה. הוא הכניס והוציא את המפתח, לחץ על הגז והרפה. המבט שלו היה מרוכז כמו שנגה שנאה. אני יוצאת החוצה, היא […]

הוא מילא לךָ רק שליש כוס, היא אומרת. אתה לא מתכוון להגיד לו משהו? לא, הוא אומר. זו בדיוק הכמות שרציתי. זה בכלל טעים לך? זה הסוף של הבקבוק. טעים לי מאוד, הוא אומר ומביט בה בעיניים, ולך? אתה יודע, ורונה היה מבקש שיפתחו בשבילו בקבוק חדש. זה בסדר, הוא […]

נועם תפס טרמפ עם סוחר סמים שנסע ב-200 קמ"ש, ואז עם כומר פרוטסטנטי מתלמד שהתנצל על השואה, ואז עם סבתא'לה נחמדה, יהודייה למחצה, שידעה לומר בעברית ביטוי אחד בלבד: "בזק בינלאומי שלום", ופרצה בצחוק כל פעם שאמרה אותו, כאילו זה משהו גס נורא. וברגע מנוחה, שבו אכל כריך חצי יורו […]

פשוט הכול פשוט. משמרת בוקר מתחילה בשבע, משמרת ערב בשלוש ומשמרת לילה שעה לפני חצות. אחראית משמרת יושבת בראש השולחן, היא אישה מבוגרת, זקנה משנותיה, מקבלת ומעבירה שיחות למשמרות. ביום שולחים מהמטבח כריכים, משמרת ערב יורדת לאכול בחדר אוכל עובדים אבל האחרות הפסיקו, מוותרות פשוט. המנהלת אוכלת בחדר אוכל אורחים, […]

האישה משירות הלקוחות חוזרת אליי אחרי ארבעים דקות של המתנה על הקו. "סליחה", היא אומרת, "אלה השעות הכי עמוסות אצלנו. איזה חלקים אמרת שהתקלקלו לך?" "ה… אה, אה, האשכים", אני אומרת-לוחשת, "וגם, אה, נו, הפין". "ואיך זה קרה?" אני מכחכחת. "במדיח?" ולפני שהיא מספיקה להגיב, אני מוסיפה בהצטדקות, "היה כתוב […]