ידיים זחלו מידלדלות ברחובות עיניים נפלו משמיים כמו מן אל תוך כפות ידיים תפוחות ענוגות כפרי נשים נשלחו באוטובוסים מבת ים אל תל אביב אין קו מהיר אין קיצורי דרך משם וחזרה עייפות מביאה מטבעות מָרים מסיימות יום ארוך וקשה נוסעות בקו 125 הזה תשע שעות עבודה והשמש כבר שוקעת […]

יש לי מנגינה רחוקה בתוך הראש, היא לוחשת לי מילים רכות ברוסית וקוראת לי לבוא. זה שיר שלא עוזב אותי ואני כבר לא יכולה איתו. אל תלך, אני רוצה לשמוע אותך לוחש לי מילות אהבה. כפות הרגליים שלי קרות. אני מנסה לדבר בקול קטן עם מילים רחבות, אבל יוצא לי […]

תנשמי עמוק את הגרגירים המיקרוסקופיים סביבך כרעי ברך לגזע העץ המתנפץ על החלון המאיים לבלוע אותך דרך הזכוכית צבע הספריי על הקיר התייבש וזו שעה טובה הציפור מצייצת מסתבכים בין העלים ענפים דקים כחוטי חשמל צבע ירוק נוזל כמו אור השמש בין אצבעות אדם המולקולות רועדות בגרון וזה לא כואב […]

חרצנו ערמונים והכנסנו לתנור. בבית פשט ריח יער, על הספה הפתוחה בידיים חשופות פיצחנו קליפות לוהטות, הפשטנו אגוזים חמים עד לזהב הרך, עד שחר, עד אחרון. ראה, אמרתי לו על הסף, נותרתי לבדי בגוף אישה, אני נבהלת מעצמי, מן הכיסוף, להימלט אל תאוֹמִי, אל בעלי חסר הגוף, המת, הנעדר, טוב […]

(אַל תִּבָּהֲלִי: זוֹ תְּנוּעַת הַמַּחַט הַתּוֹפֶרֶת אֶת צִלֵּךְ, מִן הַמְּגֵרָה בַּחֲזָרָה אֶל גּוּפֵךְ) מהדורה מקוונת | מרץ 2019 מתוך: הוא היה כאן, אני בטוחה בזה, אפיק ספרות ישראלית והליקון, 2019

ברגע זה עוזב אדם את העולם, ברגע זה בא, אנחנו אהבנו להתמסר בצלחת מעופפת. נכונו להשתטח, כל הגוף, ובלבד שלא תיפול מידינו, להתנשף מלוהטים, לתת את עינינו לדבר חמקמק וסב, אווירי, בא ויוצא מן הידיים. פעם צנחה אל הים ואתה שחית אחריה. בעיניי ראיתי מן החול את הגלים שבים וחוטפים, […]

בַּלֵּילוֹת עוֹד נִלְחֲשׁוּ שְׁיָרֵי קְרִיאוֹת אַלְחוּט. וַאֲנַחְנוּ הֲרֵי הָיִינוּ שָׁם מֻנָּחִים, עֲיֵפִים לִבְלִי הַכֵּר. הַגֶּשֶׁר שֶׁנּוֹתַר מֵאָחוֹר לֹא עָשַׁן עוֹד. אֲבָל אֲנַחְנוּ כְּבָר הָיִינוּ אֻכָּלִים מְאֹד. וְהָיָה שָׁם חֹשֶׁךְ גָּדוֹל פָּעוּר בֵּין גִּלְעָד, בֵּין עַמּוֹן עַד מָקוֹם לֹא יָבוֹא בּוֹ. מְטוֹסֵי הַלַּיְלָה עוֹד הֵגִיחוּ מִשָּׁם מַמְרִיאִים וְהוֹלְכִים. וְעָזַבְנוּ בְּלִי דַּעַת […]

הֶנְרִיֶיט, דַּבְּרִי אֵלַי. אֲנִי שׁוֹלֶטֶת בִּשְׂפַת הַמֵּתוֹת הַחַיּוֹת, מַמְתִּינָה לְתוֹרִי אַחֲרַיִךְ, סוֹפֶרֶת עֲנָנִים. דָּמֵךְ צוֹמֵחַ לְכָל עֵבֶר, מְסָרֵב רַק לֶעָפָר. רִיסַיִךְ שֶׁנָּשְׁרוּ עַל הָרְאִי שֶׁלִּי עֵדִים שֶׁאֲנִי וּמוֹתֵךְ רוֹחֲצִים וּמַשְׁתִּינִים יַחַד, נוֹגְסִים בְּאוֹתוֹ לֶחֶם פָּחַד, לוֹקְחִים לְמִטָּתֵנוּ אוֹתוֹ הַגֶּבֶר, אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, אוֹתוֹ הָרַעַד. הֶנְרִיֶיט, אֲנִי מְעִירָה אֶת שׁוֹקַיִךְ בְּאֵשׁ. קוּמִי, […]

אֱלוֹאִמָּא אַבָּאהִים זָנְחוּ אוֹתִי, וִתְּרוּ עָלַי, גַּם נָטָשָׁה חַבְרַת הַיַּלְדּוּת נָטְשָׁה – בַּרֶגַע שֶתִּרְגַּמְתִּי לַרִאשוֹנָה אֶת הַפֹּעַל "לִנְטֹש". אַחַר-כָּך הָיוּ חָיִים. הַאֶלוֹ קִים הַמְּרֻסָּקִים נִסּוּ לַעְַזֹר. וְצָלְחוּ. אְַפִלּוּ הַרֶוַח שֶבֵּינֵיהֶם מְטֻיָּח מִדֵּי פַּעַם בְּאַהְַבָה כְּמוֹ הַבּוֹר הַפָּלוּחַ בְּאֶמְצַע גּוּפִי. מהדורה מקוונת | ינואר 2019