בנות נחלצות ויוצאות מהסבך
בָּנוֹת נֶחְלָצוֹת וְיוֹצְאוֹת מֵהַסְּבַךְ, כְּסוּיוֹת בַּרְדָּסִים וּגְלִימוֹת, נוֹשְׂאוֹת מוֹטוֹת בַּרְזֶל וְנֵרוֹת וְאֵינְסְפוֹר צַלָּקוֹת, שֶׁנֶּאֶסְפוּ עַל מִדְשָׁאוֹת שֶׁטֶּרֶם בָּשְׁלוּ, בְּאוֹטוֹבּוּסִים עִירוֹנִיִּים, בְּמִקְדָּשִׁים וּבְבָּרִים. בָּנוֹת נֶחְלָצוֹת וְיוֹצְאוֹת מֵהַסְּבַךְ, וְתַחְתּוֹנִים קְשׁוּרִים לָהֶן סְבִיב הַשְּׂפָתַיִם, מְקִימוֹת כָּזֶה רַעַשׁ, שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ. הַאִם גַּם הָעוֹלָם מְדַבֵּר? הַאִם הוּא אָכֵן שׁוֹאֵל, מָה פֵּרוּשׁ לָתֵת לְמִישֶׁהוּ מְנוּחַת אֱמֶת? […]
