אני שייכת למה שנקרא דור 1.5, תופעה חברתית בדמות ילדי מהגרים, אלה שבעקבות תנועות הגירה ושינויים באקלים הפוליטי מצאו את עצמם בגיל צעיר מאוד במדינה אחרת. המעבר הזה, בהיעדר אישיות מגובשת הוא סוג של רעידת אדמה בה את מאבדת חתיכה מהזהות שלך ומבלה את שארית חייך בחיפוש. ברוסיה ביקרתי פעמים […]

זוהי הצצה אל תוך יומן המסע שלי לגלפגוס בקיץ האחרון. לא ידעתי מה אפגוש באיים. בניסיון להבין לאן אני נוסעת, קראתי על דרווין ונסיעותיו לגלפגוס, על ביסוס תורת האבולוציה דרך הממצאים שאסף באיים ועל סוגי החיות והצמחים האנדמיים המצויים שם. איפה שהוא קראתי שביקור באיים הוא כמו לקבל הצצה דרך […]

הייתי בת 18 כשהגעתי למבחני הקבלה לתואר הראשון בבצלאל. הצגתי בפני הבוחנים כמה קטעי וידאו שעשיתי זמן קצר לפני כן, בהם הופיעו חברים שלי בסיטואציות שונות במהלך היום. הוידאו עסק בתחושת ניתוק מהזמן ומהמקום, זה התבטא במניפולציות לא מתוחכמות של סטופ מושן וסאונד לא מסונכרן. לא ידעתי הרבה על אמנות, […]

לחתוך לא מדויק זה מדבק חיתוך ישר הוא אויב הכל עקום חתוך בצורה גסה טלאים של ניר וסימני הדבקה לכלוך כחיים יצירה מוכתמת במה שנוזל מבפנים התחלתי לעבוד עם קולאז'ים בשנת 2013. הבחירה נבעה ממשיכה טבעית לפורמט ומהרצון להנכיח את ההשפעה של המחשבה האנרכיסטית עליי – את היכולת לעקור דימויים […]

בעבודות הנייר שלי מופיעים חלקי גוף נשיים וחפצים שימושיים. אני משתמשת בדימויים חוזרים של שדיים, ידיים, שיניים ובהשטחות של צורות תלת ממדיות פשוטות. אני מייצרת הכפלות והחלפות של חלקי גוף בצורות מוכרות כדי לכונן סדר צורני, הנוכחות הנשית מנסה לברוא את העולם בדמותה. ככל שמתרבות העבודות נבנה מאגר ויזואלי אליו […]

אני מצלמת את אבא שלי, מיכאל גרינבאום, ששרוי בהלם קרב ממלחמת אוקטובר 1973. מזה שש שנים יש בינינו כמעט תמיד, מצלמת פנטקס ישנה. לפעמים היא לוקחת אותנו ולפעמים אני משתמשת בה כדי להתרחק, להתקרב, להתחפש, להתחבא, להתבונן, להתגונן, להתרפא. מכל הפעלים אני מחבבת במיוחד את האחרון. שירז גרינבאום, יולי 2017