אחרי עשורים של עריכה עצמית, שבהדרגה הכחידה את ההבדל בין "גזור" ל"הדבק", פחדתי שאני עלולה להיעלם. אני פוקחת את עיניי. אור חזק מדי מופנה אליי, כאילו זומנתי לחקירת משטרה שבה אני עדת מפתח אילמת ועירומה. כתם אור קל עשוי לחשוף ברבים את מה שאני ואחיותיי מתאמצות להסתיר מאז ומתמיד. אני […]

אִישׁ בְּלִי חַרְצָן / חַלּוֹן בְּלִי בַּיִת (רחל חלפי) הייתי צריך לפתוח חשבון בנק במדינה אחרת. כבר היה לי חשבון בנק במדינה שלי. אבל שלחתי ארגזים למדינה האחרת ושניים נתקעו במכס, וכדי לשחרר אותם הייתי צריך לשלם בכרטיס אשראי מקומי. ככה זה. "לפתוח חשבון בנק? אין קל מזה", צהל האתר […]

פְּרָחִים, חֶמְדָּה, שָׂדֶה וָגֶבַע/ וּבַטָּלָה! יְקַרְתֶּם לִי./ אֶשְׂמַח צַיֵּן הַבְדֵּל-הַטֶּבַע/ שֶׁבֵּין אוֹניֶגִין וּבֵינִי,/ כְּדֵי קוֹרֵא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,/ אוֹ אֵיזֶה מוֹ"ל אֲשֶׁר קוֹבֵעַ/ בִּדְפוּס דִּבְרֵי דִבָּה וָשָׁוְא,/ לֹא יְיַחֵס לִי תְּכוּנוֹתָיו,/ וּבְחֻצְפָּתוֹ אַל-נָא יִטְעַן הוּא:/ צִיַּרְתִּי פֹה צַלְמִי אֲנִי,/ כְּבַּיְרוֹן, זֶה הַגְאֵיוֹנִי/ כְּאִלּוּ אֵין יְכֹלֶת לָנוּ/ לִכְתֹּב שִׁירִים גַּם עַל אַחֵר,/וְרַק עַצְמֵנוּ […]

"שם, במרחב שבין העולם הפנימי לחיצוני, שהוא אותו מרחב בין אנשים – מרחב המעבר – מתרחשות מערכות יחסים אינטימיות ויצירתיות".[1] כאישה, הפחד הגדול ביותר שלי הוא מפרידות. אף פעם לא ידעתי איך להתמודד עם סופים. כשמקיץ הקץ, אני נאלמת ונעלמת. אני לא מיטיבה להתמודד עם מסיבות סיום, עם טקסי הענקת […]

"מעולם לא עלה על דעתי שיבוא יום ואמצא את עצמי מספידה את אחי הקטן. לא יודעת למי פונים, זה מחריד. הכאב כבד מנשוא. בהספדים אחרים פונה המספיד אל המת האהוב, אני פונה למתאבלים ומי שבא לחלוק לו כבוד אחרון. בימי המחלה הנוראים, ויותר אחרי מותו. לבי עלה על גדותיו מהתרגשות […]

דרך המילים אני מנסה להבין את אפריקה, לחפש מילים נרדפות. אולי מילות נרדפים. אני מנסה להבין את דרום אפריקה שבה חייתי ארבע שנים מילדותי, בשנות האפרטהייד, מילה שלא שמעתי מעולם באפריקה. אשמע אותה שנים אחרי, בישראל, כשהטלוויזיה תדווח על שחרורו של נלסון מנדלה. גם על מנדלה שמעתי רק במעורפל. ידעתי […]