תִּסְמֹנֶת הַחִפָּזוֹן שֶׁלִּי
אֵינֶנָּה מוּם גֶּנֶטִי (לֹא כְּמוֹ הַמּוּמִים שֶׁהֵטִילָה בִּי מָסֹרֶת הַסּוּס וְגַבּוֹ, הַלֹּא הֵם נִשּׂוּאֵי הַקְּרוֹבִים). הִיא צֹרֶךְ קִיּוּמִי נִרְכָּשׁ שֶׁרַגְלַי הֵבִינוּ מֻקְדָּם מְאוֹד כְּדֶרֶךְ לַחְמֹק מִבֹּץ הַדְּרָכִים הַדִּמְיוֹנִיּוֹת הַמּוֹבִילוֹת לְגַן עֵדֶן. יָדַי, לְעֻמָּתָן, אִמְּצוּ שַׁסַּעַת, נִסּוּ לְשַׁטּוֹת בַּזְּמַן, מוֹרְחוֹת שׁוּלֵי נָשִׁיּוּת עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת. קְוֻצּוֹת שְׂעָרִי יָבְשׁוּ כְּשֶׁהִתְגָּרֵיתִי בִּצְבָעָיו. מִתְחַקָּה […]