דיאלוגים ספרותיים

קולרוע

בָּאוּ מְאַלְּפֵי כְּלָבִים וְהִרְכִּיבוּ תְּמוּנָה עַל תְּמוּנָה סוֹבְבוּ גַּלְגַּל בְּמַכַּת חַשְׁמַל וְיָלְדוּ קְצִיצָה עֲשׂוּיָה טְחוֹרִים בְּכָל טְחוֹר-עַפְעַף מְמַצְמֵץ אִישׁוֹן. מַחְשִׁיכִים אֶת הָאוּלָם עוֹבְדֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁקֶט, אוֹר נִזְרַק, אֱלִילֵי מָסָךְ קוֹרְנִים. הַתְּמוּנוֹת עוֹבְרוֹת בְּהִלּוּךְ בָּזָק דַּהֲרַת סוּסִים הָאִישׁוֹן נִדְבָּק וְלַלֵּב נִדְמֶה שֶׁהָאוֹר דּוֹבֵר יְקוּם שֶׁל מְרַגְּלִים בַּדָּם זוֹרֵם מִמָּרוֹם יוֹרְדִים יְצוּרֵי […]

ללא כותרת

הֵנָּה עִבְרִים יוֹצְאִים מֵהַחֹרִים יוֹצְאִים וּבָאִים, בָּאִים לְהָבִיא לְהָבִיא עַד הַלַּיְלָה מָה שֶׁנִּמְצָא אִם יֵשׁ מָה לְהָבִיא אִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בִּכְלָל עוֹבְרִים וְשָׁבִים הֵם אוֹמְרִים לְעַצְמָם: "אִם מַשֶּׁהוּ נִמְצָא שָׁם מַשֶּׁהוּ נִמְצָא " וְעוֹבֶרֶת שְׁמוּעָה: "מַשֶּׁהוּ נִמְצָא שָׁם מַשֶּׁהוּ נִמְצָא" עוֹלִים לְרֶגֶל הַשְּׁמוּעָה: מַשֶּׁהוּ שָׁם עוֹבֵר וָשָׁב מַשֶּׁהוּ זָז שָׁם […]

הצוחק לאור

הַמִּפְלַץ אֲיֹם הַתַּחַת גַּח מִתּוֹךְ חֶשְׁכַת הַבּוֹר פָּנָיו פְּנֵי קַרְקָעִית הַיָּם שֶׁגַּל צוּנָמִי הֵקִיא בַּחוֹל עִסַּת בָּשָׂר טְרוּף חָטָט וְגֶלֶד גֵּרֵד וְאַף בֻּלְבּוּס תָּלוּי רוֹטֵט זֶה אַף קַדְמוֹן, טֶבַע חַי, זֶה הַקַרְטוֹפֶל צוֹעֵק: "שָׁדַיִם דָּם" צוֹחֵק לָאוֹר. הוּא לֹא רָגִיל בִּפְנֵי הַשֶּׁטַח, מְמַצְמֵץ שׁוֹלֵחַ אֶצְבַּע מוֹצִיא עַיִן. כֻּלּוֹ גָּרוּי כָּל […]

הגולה תל אביב

כְּבָר מַשְׁמִים בַּגּוֹלָה תֵּל אָבִיב שָׁם יוֹשְׁבִים בִּנְהַר כְּבָר שְׁנוֹת הָאֶפֶס וּכְבָר יוֹשְׁבִים שָׁם בַּגּוֹלָה יוֹשְׁבִים, מַשְׁמִימִים שָׁם וַאֲנִי יוֹשֵׁב בַּגּוֹלָה תֵּל אָבִיב מַשְׁמִים יוֹשֵׁב, מַשְׁמִין בִּשְׁנוֹת הָאֶפֶס וְהַשָּׁמַיִם מַבְרִיקִים אֲנִי כְּבָר בַּכֻּרְסָא שֶׁלִּי בְּאֶמְצַע הַנָּהָר שֶׁלִּי יוֹשֵׁב בּוֹהֶה בַּדְּמוּת הַמִּשְׁתַּקֶּפֶת עַל מָסָךְ שֶׁל טֶלֶוִיזְיָה מְקֻלְקֶלֶת שָׁם אֲנִי נִשְׁקָף מֵהָאֶפֶס […]

ילדות תפוזים

ילדות תפוזים

בחצר שמתחת לבניין, איפה שנגמר הדשא, היינו משרטטים בסכינים כדור ארץ עגול וגדול ומחלקים אותו בינינו. בדרך כלל עשינו את זה בחורף שבין הגשמים, החורף של הילדות נראה לי תמיד יותר קר ויותר רטוב. אחר כך כל אחד בתורו היה זורק את הסכין, נועץ אותה באדמה, מותח עד לאיפה שהיה […]

תשעים ותשע אחוז

תשעים ותשע אחוז

הדוד אורי הוא מסוג האנשים שעליהם נכתבים סיפורים. באותם ימים הוא נחשב לרווק צעיר שאמר ועשה דברים שאיש לא העלה על דעתו. הוא נהג לספר איך שיחק בסרט גבעה עשרים וארבע אינה עונה ואיך התיידד במהלך הצילומים עם שושנה דמארי, אריק לביא וחיה הררית האגדית. פעם טען בלהט שירושה גדולה […]

עמונאל פייצביץ, ללא כותרת, 2015

ילדי הגטו – שמי אדם

המחברות הללו הגיעו אליי בדרך מקרה והיססתי רבות לפני ששלחתי אותן לפרסום בבית ההוצאה הביירותי "דאר-אלאדאב". אודה על האמת, היסוסיי נבעו מתחושה מעורפלת של הערצה מהולה בקנאה ושל אהבה מהולה בשנאה. הכרתי אישית את כותב המחברות הללו, שהנו גם גיבורן. שמו היה אדם דַנּוּן או אדם דַאנוֹן. פגשתי אותו פעמים […]

מיכל בראור, ללא שם, מתוך הפרוייקט ציפורי טרף, ציפורי שיר, 2015

מכירה פומבית

אמי ואני ישבנו פנים אל פנים כפי שבעבר היו הנשים מסבות במסיבות התה. כעת לא נותר מהן דבר, למעט שתי כוסות פינג'אן קטנות ושולחן פלסטיק זול, מכוסה במפה סורית שרכש אבי בעמאן לפני שלושים שנה כדי שלא נבחין בעומק הקריסה הכלכלית. אמי ניסתה אט אט, בזמן שנראה כנצח, לקרב את […]

אורית סימן טוב, מלון פאלאס ירושלים, 2008

בית הכנסת הגדול בבגדאד

חלם בירושלים והנה עומד החכם בראש בית הכנסת הגדול של בגדאד, צְלַאת אֶל-כְּבִּירִי, ועל ראשו טורבן כעל ראשו של הבן איש חי בתמונותיו, וקהל אדירים של אנשים עומד לפניו להקשיבו, ובתוכם רואה הוא את אביו ואמו וסבותיו וסביו, עליהם השלום, וכל שאמר החכם באותו היום בבית הכנסת בירושלים אומר הוא […]