דיאלוגים ספרותיים

השעה הסגולה

השעה הסגולה

1. סוס מעוות, באחרית ימיו, משקיף על הכביש המהיר, שעליו שועטים עדרי מכוניות שכוחן כוחות סוס רבים. הוא אינו יכול לומר מה הוא חושב, אבל הוא בוודאי חש בפעימה הנובעת מן הכביש, לאין הפוגות; עצב מנקר בלבו; תחושת בזבוז של מי שנשא על גבו שנים על גבי שנים של עמל, […]

ריו שלך

ריו שלך

אחרי שבע שנות מגורים בחוץ לארץ אני מגיעה לריו דה ז׳ניירו בסוף דצמבר, באמצע הקיץ. הקירות והרהיטים בבית מסתתרים מתחת לשכבה של טחב. אלמלא העיגולים הירוקים ששרטטה הרטיבות הייתי מפקפקת בקיומו של פרק הזמן שמפריד בין העזיבה לחזרה. הריח החזק כמעט מבריח אותי, אבל אני מתגברת – ונכנסת. אני משאירה […]

אבנים וארטישוקים

אבנים וארטישוקים

1. אני יושבת עם חברה בקְלוֹזֶרי דֶה לִילָה במוֹנְפַּרנאס, והיא מספרת לי שני סיפורים. הראשון הוא על סבא שלה, שהגיע לתחנת הרכבת גָר דֶה ל'אֶסט בפאריס אחרי השואה שכל ארבעים ושניים בני משפחתו נספו בה. הוא היה רעב, אולי אפילו גווע ברעב, והתיישב במסעדת התחנה. המלצר הושיט לו תפריט והסבא, […]

מה האיש אומר

מה האיש אומר

איך שעלינו למונית הייתה לי הרגשה לא טובה. וזה לא בגלל שהנהג ביקש ממני בחוסר סבלנות שאחגור את הילד מאחור אחרי שכבר חגרתי אותו או בגלל שהוא סינן משהו שנשמע כמו קללה כשאמרתי שהנסיעה היא לרמת גן. אני נוסע הרבה במוניות וכבר רגיל לעצבים, לחוסר סבלנות, לעיגולי הזיעה מתחת לבתי […]

החומר הבלתי נעתר

החומר הבלתי נעתר

א אני מנסה להתחקות על עקבותיו של אבא. לגעת באותו חלק בי שמעולם לא היה לו הורה. בוויקיפדיה כתוב: ישראל זרח גרטלר, נולד ב־1909 בינדזייב, פלך קילצה ,פולין. בהיותו בן שש־עשרה הצטרף לתנועת הנוער ועלה לארץ. הסתובב כפועל בגבעת השלושה, ובמחניים עבד בפרדס של קרוב משפחה ,כנראה שלא מצא בכך פשר […]

בתנועה ים תיכונית מתמדת

בתנועה ים תיכונית מתמדת

אולי אנחנו האויבים של עצמנו בת ים, שנות השבעים: זה לא כבר הסתיימה המלחמה הנוראית עם הארץ שממנה באו הורי, מצרים. אני לא זוכר דבר מהמלחמה. הייתי רק בן שנה וחצי. אבל אני זוכר מראות, מפגשים משפחתיים, מילים שנאמרו וסיפורים שבאו בעקבותיה. הבן של השכנה חוזר מהשבי המצרי וכל השכנים […]

הֵיכָן שֶׁצַּדִּיקוֹת גּוֹמְרוֹת

הֵיכָן שֶׁצַּדִּיקוֹת גּוֹמְרוֹת, בִּרְחוֹב הַמַּסְגֵּר, אֲנִי מַשְׁתִּינָה מֵאֲחוֹרֵי מְכוֹנִית לְבָנָה, כּוֹרַעַת, קוֹרֵאת לָאֵיבָרִים שֶׁלִּי בְּשֵׁמוֹת, וּמַפְסִיקָה לַחְשֹׁב עָלֶיךָ כְּדֵי שֶׁהָרֹאשׁ יִהְיֶה נָקִי וְהַגַּבּוֹת יִהְיוּ מְסֻדָּרוֹת. הִשְׁתַּנְתִּי אוֹתְךָ. מִתּוֹכִי נִגַּר דְּבַשׁ טָהוֹר, בִּגְרוֹנִי אַבְרֵךְ מִתְיַשֵּׁב לִתְפִלָּה, בְּגוּפִי צִרְצוּרֵי רָעָב, בְּסִירִי פִּרְחֵי כְּרוּבִית וְכֻּסְבָּרָה עִם טִפַּת לִימוֹן, וְנַפְשִׁי קְלוּיָה בְּךָ כְּעַרְמוֹן. מהדורה […]

גֶ'סִיקָה הִתְעוֹרְרָה

גֶ'סִיקָה הִתְעוֹרְרָה לַחַיִּים בַּת 36 בְּחֶדֶר 5 תְּלוּיָה עֵירֻמָּה עַל הָרַמְקוֹל. חַיֶּיהָ נִשְׁלְלוּ מִמֶּנָּה כְּמוֹ דַּרְכּוֹן. עַכְשָׁו, כְּבָר אֵין לָהּ אֵיבַר מִין, אָז גֶ'סִיקָה חוֹרֶצֶת לָשׁוֹן לְכָל הַקְּלִיֶנְטִים בְּ־250 שֶׁיִּשְׁפְּכוּ דָּמִים בַּיַּרְקוֹן 98. מהדורה מקוונת | דצמבר, 2017

פה רך

אִם אַתְּ אוֹהֶבֶת דִּגְדּוּגִים אֲנִי יְכוֹלָה לְהַדְגִּים. יֵשׁ לִי פֶּה רַךְ בַּתַּחְתּוֹנִים פֶּרַח פֶּה, פֶּה לָךְ, זָז כָּל הַזְּמַן מִתְפּוֹרֵר, לַח. חָלַמְתִּי אֶתְמוֹל עַל זֶה שֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת אִתְּכֶם עַל סַפְסָל מֵעֵץ מְקֻלָּף, כְּשֶׁאֲנִי לְצִדֵּךְ זֶה אֵלַיִךְ כְּשֶׁאֲנִי לְצִדּוֹ זֶה אֵלָיו. הוּא וְאַתְּ מְנַשְּׁקִים אוֹתִי, אַתְּ הָיִית הָרִאשׁוֹנָה וְהוּא הַשֵּׁנִי, הִרְגַּשְׁתִּי […]