אני עוצם עיניים ומנסה להיזכר בזיכרון הראשון שלי בתור ישות. בתור משהו שמכניס ומוציא אוויר מהריאות. בעיני רוחי עולה תמונה: אני תינוק שזורק מוצץ באמצע גן משחקים. במקומו אני מכניס לפה אדמה עד שאני לא מצליח לנשום. אמא רצה אליי, צועקת, "מה אתה עושה?", ובטח אני רוצה להשיב, אבל איך […]

משוחרר/ת מכל זהות יפהפ/ייה בכל צורה של יופי נמצא/ת בו-זמנית בכל מקום קיימ/ת רק דרך תנועה ומפגש. תכף כבר לא כאן, לא שם, לא/כן/לא/כן אין לו/ה שארית של עצמו/ה, רק משאיר/ה עקבות הם היו כאן מתפשטת על פני הכול ואינה מוכתמת זה אפור כמו ברגעים שבין שינה לערות, במצב שבו […]

בדרכים עקלקלות, שהייתי צריך להתרגל אליהן, עלה במוחי זיכרון רחוק, נישא על קול תופי מלחמה ושופרות בית הכנסת: צה"ל משדר קריאות לגיוס כוחות מילואים. על פי החדשות, "המצרים חצו את קו בר-לב, והסורים על גבול הצפון". היה זה בשישה באוקטובר בשעה שתיים וחצי בצהריים. המתקפה הערבית הגיעה פתאום, ביום הכיפורים, […]

עץ בחלון זמן רב לא גזמתי את העץ, וענפיו צימחו והם מידפקים בחלוני. אני יודע שמשהו איום זוחל עליהם ועולה לעברי, ולכן מקפיד לסגור היטב את הזגוגית. אני יוצא וסובב את הבית ובידי מסור ענפים גדול, אך ממקומי מתחת לעץ איני מצליח להבחין בחלון ביתי. עליי לטפס על הגזע ולחלוף […]

סמי חזר לדירה לקראת שתים-עשרה בצהריים; עייף, רעב, ריק. לא נשארו שאריות מארוחת החג, האוכל היה בדיוק במידה לערב אחד. מהרחוב עלו רעשים של הורים ושל ילדים, הוא שכח שיום חופש היום. עבורו, החופש לא קיים. הוא לא הכיר את המושג הזה. היו ימים שלא עבד בהם, אבל האירועים שדורשים […]

לתפוס את הזמן (אימה ועונג) בְּפִנַּת חַיַּי יָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי בִּדְמוּת חָתוּל מְאֻבָּן בִּדְמוּת כַּד בִּדְמוּת נֵר בּוֹעֵר וּכְשֶׁמָּצָאתִי אֶת כָּל אֵלּוּ רָאִיתִי אֶת עַצְמִי בְּתוֹךְ מְעָרָה שֶׁהִיא גַּן בְּתוֹךְ גַּן שֶׁהוּא בַּיִת וְחָשַׁבְתִּי – אוּלַי הַגִּנָּה הַזּוֹ הִיא תַּמְצִית חַיַּים שֶׁל חֲוָיוֹת וְהַרְגָּשׁוֹת שֶׁהֻפְרְדוּ מֵהָרֶגַע הַחוֹלֵף ———– […]