דוד של ירון מת בחורף של 95', כשירון היה בן תשע. ירון, הוריו ואחותו התינוקת גרו בירושלים, ברחוב דרך בית לחם, מול פלאפל עובד, בקומה האחרונה של בניין שנבנה על גבו של בית ערבי. בקומת הקרקע גר אורי, הבן של הזוג ינובסקי מקומה שלוש, שהיה כבר כמעט בן ארבעים, התהלך […]

שלוש פעמים עשה אתמול בערב, ועדיין, יצא. אם היו לבניו חוצצים לסדין היה מתקשה לקלף ומתקשה לכבס – כנראה בכיור, ומזל שאין. למה כך יצא בלילה אינו יודע, ונזכר ומביט לאחור לחלום לברר ולא מגלה. ואולי כי עשה שלוש בערב, ככה ברצף ובסוף כבר כאב כשמשך ולחץ ולא הפסיק והמשיך […]

"איך קוראים לך?" היא שאלה אותי, הגוף הקטן שלה מתוח לצד גופי. "אליענה", אמרתי לה והוספתי, "זה בעברית". "מה זה אומר?" היא שאלה, מגניבה נשיקה לצוואר שלי, היכן שראשה הקטנטן נח, כמעט נטול משקל מעל לזרוע הפרושה שלי, הענקית. "זה אומר משהו כמו 'האלוהים שלי ענה'". "את אדם מאמין?" היא […]

– יש לך חלומות? – איי דרים. – מה אתה חולם? – איי דרים נייטמרס. – סיוטים? למה? – איי דונט קנואו. אברי נייט נייטמרס.  כשנרדמת אתמול התעוררת היום. את לא לגמרי בטוחה אם להאמין לגוף או לנוף. כעבור שעה באזור הזמן של מיטתך, ומתוך מלכודת המצעים שאת, השעון מתזכר: בלילה […]

בימים כתיקונם בימים כתיקונם מופנים מאמציי למתן פירוש כללי וסופי לתופעות המרכיבות את העולם. משימה מועדת לכישלון, בלי ספק, אך לא בכך העניין – לא ההצלחה או הכישלון חשובים, כי אם ריכוז הדעת הפונה אל המכלול. דא עקא, כאשר מפנה אדם את מבטו אל השמים, לא מן הנמנע שתיחבט רגלו […]

אני נשען על מכסה מנוע של מכונית לבנה. השמים מתחילים להאדים. יאיר על המדרכה, מדבר עם יפית מהיישוב הסמוך לזה שגרנו בו. אני יכול לראות שהעניין שלהם אחד בשנייה מתלבט לגבי עצמו כמו מישהו שעומד מול מראה ומצטער על הגוף שלו. הוא נעמד מולי, עם הפער הזה בין השיניים שלו, […]

צבעים שונים באוויר מתחילים להתפזר ואני עומדת ביניהם, ילדה, לפעמים כבר ילדה בסוף חייה. בלילה שלפני הטיסה דני רכבה על האופניים הביתה. השעה היתה שלוש לפנות בוקר. החום של חודש מאי התחלף בקרירות לילית. היא דיוושה בנחלת בנימין, הרימה את ידיה מעט מעל לכידון, האופניים החלו לסטות ודני מיד השיבה […]

יומיים לפני החג כבר היו התעודות מוכנות וחיכו לחתימתו של המנהל. מאתיים שלושים ושש חתימות יכלו להימשך עד שעות הצהריים, מה גם שחתימתי לא היתה אלגנטית וארוכה בסגנון מיניסטריאלי, וידי לא היתה מיומנת בפעולה הזאת. הרי בכל תקופת כהונתי כמנהל לא חתמתי אפילו על ספר חשבונות אחד, ועוד לפני כן […]

"איפה החתולה של אלעזר?" שאלתי את איה וטיפסתי על מדרגה נמוכה, משקיף על החצר. עמדנו מחוץ לרכב הנעול שלו, בחניון מתחת לבניין שבו הוא גר, והמתנו לבואו. בשמונה השנים האחרונות אלעזר, איה ואני נוסעים יחד לכל משחקי החוץ של מכבי תל אביב ברחבי הארץ. ולמרות שמקום הכינוס הקבוע שלנו הוא […]