באחת וחצי בלילה אני נכנס לגריינדר, כי באמת לא נכנסתי לשם איזה עשר דקות, ואולי מישהו שלח לי הודעה, או סתם סימן להבה על הפרופיל שלי, ופתאום תתחיל שיחה מדהימה, כזו שמרגישים שזה זה, וככה גם נספר לכולם, שלמרות שהכרנו בגריינדר, זה היה זה, פשוט הרגשנו, ופשוט צריך להאמין, והאהבה […]

בחדר האוכל הם רכונים על ארבעותיהם, ועל גבם תל מתגבֵּהַּ כדבשת. הלוא אלה אצ'י, צ'צ'י ובצ'י, שעבדו פעם בחדר האוכל שלנו והיו מסלקים את כלי האוכל ואת שאריות הארוחה מן השולחנות. חודשים סבבו בינינו בפנים חתומים כשומרי סוד, כאילו סודם מציבם במעלה גבוהה מאיתנו באיזה סולם דרגות סמוי. מרימים רגל […]

"זאב, זאב", אני הולכת וקוראת, וברחובות המתלחשים של תל אביב כולם זאבים. אף אחד לא עוצר להביט. הדרך מושכת אותם הלאה, עיוורים לסבך הרחובות, חירשים לקריאה, רק ריח המאורה, האפלולית, הלחה, מחכה להם בסוף הדרך. כמו רחם. להצמיד גוף אל גוף, להדביק את העפעפיים, וכל החטים והחודים נכנסים שוב אל […]

מה שלומך? שנשב בקרוב? מה נשמע? איך אתם? איך הבריאות? אני בסדר לא יכולה להתלונן רק רציתי לומר שלום חשבתי לשאול זה בסדר אם לא אכפת לך? זה בסדר אם אשלח לך? אם תוכלי תשלחי לי? אם תוכלי להסתכל? זה בסדר שאני שואלת? רק תהיתי מהי הדרך לשאול מבלי לחזור […]

שנה שלמה נפלתי וקמתי. אם יבקשו ממני לתאר את המצב שהייתי בו, אומר פשוט כך: על הפנים. שבתי ונפלתי אפיים ארצה, ואפי נמעך כנגד המדרכה. תחושת המשקל ניטלה ממני לפני הנפילה, ועל אף הבדיקות הרפואיות שעברתי בהצלחה במשך אותם חודשים ארוכים, נשברתי לרסיסים – כמעט. בכל פעם שזה קרה, באו […]

ילד קטן עומד מול המיצג התת-קרקעי של אריות הים באקווריום של ניו יורק, פעור פה, פעור נפש, מ-ת-פ-ל-א. לראשו כובע של קייטנה, לגבו תיק של קייטנה ולגופו חולצה של קייטנה – כולם צהובים, כולם גדולים עליו בשתי מידות לפחות. הנקבוביות הרוחניות שלו נפתחות, המבקרים האחרים מתמוססים, העיניים שלו מתלכדות עם […]

אחרי מות אמי הגיע שעמומו של אבא שלי, כל יום מחוץ לביתי. בשעות יום צעירות היה בא עם הטנדר הלבן, או שהטנדר הלבן היה בא עימו. למעשה, הוא הגיע הרבה על הקטנוע. ואז התקשר, או צעק לי בשמי, או שָׁרק, או רק פילח את האוויר, ואני, אחרי כל צליל-שלא-אותת לי […]