I just came by to see | עברתי רק כדי לראות

עבודה זו היא אסופת צילומים המתעדים את ״מאחורי החומות״ של שני מנזרים בירושלים: צילומי חוץ ופנים של מבני מגורים, פורטרטים של נזירות ונזירים. העבודה מבקשת לספר סיפור של אורח חיים לא מוכר ואף מסתורי, מעורר סקרנות, חשדות, פחדים ותהיות.

הפרויקט התחיל משמועה בלחישה מסתורית: המנזר בעמק המצלבה מציע חדרים להשכרה בשולי הטירה במחיר שמכבד את כיס הסטודנטית. הידיעה הזו העלתה זיכרון קלוש מילדות ירושלמית: חדר אוכל במנזר בעין כרם, דייסת סולת על חלב עם הרבה סוכר, הקראה של הברית החדשה תוך כדי מזיגת תה, לחשושים של שיחות חולין. אני יושבת על יד חברים מהקהילה סביב שולחן הילדים, משחקת תוך כדי הארוחה. באותו יום שאלו אותי: ״מי תרצי להיות כשתגדלי?״. עניתי ללא ספק ״נזירה״ והצצתי לראות את תגובת הוריי. לא יכולתי להעלות על דעתי שכאשר אשמע על ההזדמנות המוזרה שמציעה קהילת המנזר ארגיש נוסטלגיה עזה מעורבת בהתרגשות וברתיעה, ואחליט בביטחון לשמור בסוד את האפשרות הנדירה הזו, למקרה שיום אחד אשנה את דעתי.

שמי אלכסנדרה – הוריי קראו לי על שמה של נסיכת הסן, אשתו של הצאר האחרון למונרכיה הרוסית, הנכללת ברשימת הקדושים הנוצרים. נולדתי וגדלתי בירושלים. מצלמת פילם נמצאת בידי מאז שהייתי בת שמונה. מאז ומתמיד, במרכז הבמה נמצא בשבילי הצילום האנלוגי, הנוסטלגי, החומרי. תהליך יצירת גוף העבודה (אם זה צילום קלאסי על נגטיב ופיתוח ואם שימוש בהדפס מצוי), התעמקות בתכונות הפיזיות של המדיום, הם הערכים העיקריים בשבילי בעשייה. הנושאים שאני מתמקדת בהם לרוב קשורים לתופעות חברתיות שהתקיימו בעבר או מתקיימות בהווה. אני מרבה לעסוק בפילוסופיות הקשורות למושגים כגון נוסטלגיה, בית, נוודות, מרחקים וזמן.

התהליכים המאפיינים את עבודותיי כרוכים במגע תמידי עם חומר, מה שגורם לתוצאות להיות מושפעות מכל צעד וצעד, מבחירות מושכלות או נסיבתיות, מטעויות. אני נוטה לנהל יחסים שונים עם המדיום בשאיפה לתת לחומר להיפתח, להציע, להכתיב, לחדש. אופן העבודה הזה בא לידי ביטוי בפורמטים השונים שבהם אני בוחרת להציג גופי עבודה צילומיים.

כאמנית, אני מתקיימת במצב תמידי של חיפוש ומציאה, צילום, פיתוח, סריקה, גזירה, הדבקה, מחיקה, שימור.

מהדורה מקוונת | מאי 2022
דימוי ראשי: Monastery kitchen, 2019, b_w film 35mm