Nā́rī

."Nā́rī" היא מילה בסנסקריט שמשמעותה אישה, אשת בעל, נקבה או חפץ הנחשב נשי. המילה גם יכולה לבטא הקרבה. בסדק הלשוני הזה פיתחה ספנדיטה מאליכ את הפרויקט "Nā́rī" שהתפרסם בגיליון גרנטה 11 – אדמה אחרת: כתיבה הודית חדשה. 

במסגרת הפרויקט שלה, מאליכ ביקרה נשים המרותקות לבתיהן על ידי בעלים או אבות, או בגלל חשש לבטיחותן, וראיינה אותן כדי ללמוד על המציאות החברתית והכלכלית הקשה ועל האלימות במשפחה שרבות מהן מתמודדות עמה. היא צילמה אותן בבית, כשהיא משתמשת במרחב הזה כתפאורה אינטימית לדיוקן. בחיפוש אחר ייצוגים אותנטיים ובדה-קולוניזציה של נקודת המבט בצילום דוקומנטרי, מאליכ הדפיסה את הדיוקנאות על בדים המזוהים עם האזורים שבהן הן מתגוררות, וביקשה מהנשים לרקום עליהם כרצונן. היא לא סיפקה או קבעה הנחיות ברורות מראש, אלא השאירה בידיהן את העצמאות – החופש – לעבוד על התמונות שלהן, ואפשרה להן להטמיע את סיפוריהן האילמים בעבודת המלאכה האישית של כל אחת ואחת.

יצירתה של מאליכ, שעובדת  עם ארגונים למען זכויות נשים, התומכים בנשים שמתמודדות עם אלימות ועם אפליה מגדרית, מציעה הצצה מעבר למרחב ויזואלי מרהיב – חגיגה ויזואלית מדהימה של היסטוריה עשירה של רקמה הודית מסורתית, בדים הודיים מסורתיים, כגון ואל (voile) וקאדי (khadi), ורקמות משי בשיטות פולקארי (Phulkari) וצ'יקנקארי (Chikankari) – אל המציאות של אותן נשים שסיפורן מושתק. יצירתה מוטמעת בפעולה החברתית שעומדת בלבה, חוט המקשר בין הנשים לדימוי/סיפור שלהן עצמן.

עבור מאליכ, פעולת הרקמה שזורה ביסודה באימהות; ללמוד לרקום זו שפה, חוט המחבר בין דורות, בין אם לבת; שפה שמהדהדת הגנה, הזנה, אהבה, טיפול. על שער הגיליון של גרנטה מופיעה תמונתה של נוּזראת פראווין, ה"אמא" של קבוצת תמיכה לנשים שהקימה בלאקנאו, אוטר פראדש. מאליכ פגשה את נוזראת במרץ 2019 במהלך ביקור אצל קבוצת הנשים (זו היתה אחת מקבוצות הנשים הראשונות שהאמנית נפגשה עמן). קבוצה זו, בהנחייתה של נוזראת, קיבלה את פני הנשים במהלך היום, ולימדה אותן את טכניקת הרקמה המקומית צ'יקנקארי בחצר האחורית המשותפת של בניין המגורים. במשך כמה שעות ביום החצר האחורית הזו הציעה לנשים מרחב מחוץ למציאות שלהן. נוזראת היתה האישה שאפשרה להן שיח פתוח ותמיכה בכמה מובנים. לימוד הרקמה היה יותר מפעילות חברתית; רקמה פירושה גם עצמאות כלכלית, שהציעה לנשים הללו אוטונומיה בתוך מערכת המבקשת לדכא את עצמאותן.

מאליכ מתארת את נוזראת כאישה קפדנית וחמה: "היו לה גבולות, והיא היתה אישה מלאה באהבה. היא הציעה לנשים בקבוצה שיח גלוי. בחברה של נישואי שידוכין, חינוך מיני מינימלי מאוד, חברה של טאבו, שם היתה נוזראת בחצר האחורית. היא היתה אמא בעצם מהותה".

כשניסיתי לבחור בדימוי השער שייתן ביטוי לתמות המרכזיות העולות מתוך הגיליון, שעיקרן התבוננות בשוליים המובילים היום בתת היבשת ההודית, עדיין לא הכרתי את הסיפור המלא של נוזראת – האישה שמאחורי התמונה. עבורי היא היתה אחת מאותן נשים שספנדיטה מאליכ עבדה איתן ביצירת דיוקן עצמאי. אבל העיניים של נוזראת מספרות סיפור עמוק יותר. המידיות שמקבלים מהתבוננות בעיניה, שחוצות בחדות את החזית הדו-ממדית של התמונה, ריתקה אותי. המבט שלה מספר סיפור, ורציתי לדעת עוד על האישה שמאחורי התמונה הדוהה. הסימנים המכובסים על פני הפריים חושפים על הדמות יותר מכל דבר שאי פעם שיתפה בעצמה; נוזראת שלחה את הדיוקן הרקום שלה בחזרה לאמנית, אבל לא לפני שכיבסה וגיהצה אותו. הסימנים הבלתי פוסקים לרקמה האימהית של דמותה נמצאים בכל פרט בדימוי.

העבודה על הגיליון הזה היתה עבורי כמו מסע דרך אמנות וטקסטים בעודי תקועה בבית בלב המגפה. אני משוטטת בתת היבשת ההודית וחושבת על נשים אחרות שסגורות בביתן, על נשים שסובלות מהתעללות במשפחה בזמנים אלו ועל ההתמודדות שלהן עם המציאות המאתגרת שהמגפה הכתיבה וממשיכה להכתיב, על עולם שמשתנה באופן גורף לנגד עינינו וממשיך להשתנות גם לאחר צאתנו מסגרים פיזיים אל תוך סגרים מנטליים ועל האישה שהיא אמא, שעיניה החדות חוצות את דהיית זמן, את השכחה, ונמצאות שם לצד כל השתנות. נוזראת הלכה לעולמה בשנת 2020, בעקבות מגפת הקורונה.

במבטה הישיר, הלא מבויש, שלא בורח מהמציאות ומסתכל ישירות קדימה, דיוקנה, סיפורה ודמותה של נוזראת ניצבים כחוד חזית העבודה הכוללת בגיליון של גרנטה. היא מעניקה תשומת לב קפדנית, אוהבת, לסיפורים שמחכים לאוזן קשבת, ומהווה את החוט המקשר בין חוכמה עתיקה לעולם המבקש להשתנות ללא הרף.

שחר קרמר, פברואר 2023

מהדורה מקוונת | פברואר 2023
דימוי ראשי: Parween Devi 2020, טכניקה מעורבת על בד קאדי (Khadi) עם רקמת משי (Phulkari), 110.5 על 134.5