Olympus

Olympus הוא שם התערוכה והספר המלווה אותה, המסכמים מסע צילומי מתמשך שערכה אנה ים בשנים האחרונות. במהלך פסבדו-מחקרי בנתה ים בשיטתיות מעין "ארכיון" או "בנק דימויים" רחב היקף, המורכב כולו מתצלומים מתוך אלבומי משפחה של מהגרים, שעלו לישראל בגל העלייה הגדול מברה"מ לשעבר בשנות ה-90 של המאה ה-20, ביניהם גם היא ובני משפחתה. באותה פרקטיקה של התבוננות, מיון ובחירה, המאפיינת את עשייתה הצילומית, איתרה ים באלבומים אלה דימויים העונים לתדר הפנימי של יצירתה. אוסף זה הוליד גוף עבודות רחב ומרתק, שחלקים מתוכו מוצגים בתערוכה ובספר המלווה אותה. פרויקט רחב היקף זה מסכם מהלך של הבשלה ביוגרפית, תרבותית ואמנותית של ים, שמקורו בשבר הביוגרפי שלה – ההגירה לישראל, ומציע מבט אישי וקולקטיבי אל לב ליבן של שנות ההגירה ההן.

אנה ים, צלמת בולטת ומוערכת, פועלת בשדה האמנות המקומי זה כעשור. שפת הצילום הייחודית שלה מגלמת, באמצעות היבטים שונים של המדיום עצמו, את חמקמקותם הנזילה של הזמן, המקום, הזיכרון, השייכות והזהות. מראשית דרכה כצלמת, ים משלבת בתערוכותיה דרך קבע דימויים שאספה מתוך אלבומים של משפחתה ושל אחרים. היא סורקת, מלטשת ומדפיסה את התצלומים הללו, והופכת אותם לחלק מגוף העבודה שלה עצמה, ללא היררכיה ברורה בין דימויים שניכסה לדימויים שצילמה, עד כי לא ניתן להבחין ביניהם. בתערוכה הנוכחית ים מביאה לשיא פרקטיקה ייחודית זו של איסוף וניכוס של תצלומים מאלבומי משפחה.

הממד הארכיבי של הפרויקט של ים מחייב מיון וקיטלוג של נושאי ליבה, תהליך המאפשר לה לשרטט בעדינות ובזהירות את מה שהיא מכנה "תיאטרון זהות". הריטואלים, הקונבנציות ודפוסי הייצוג של העולים בתצלומי המשפחה שאספה מתפקדים בתיאטרון שובה לב זה כמעין "דיווח מתוך התרחשות" של שנות ההגירה הראשונות בישראל. ובאותה עת, הם טומנים בחובם גם את המיתוסים, הפנטזיות, התקוות והחלומות הגלומים בהן. רבים מהתצלומים שאספה ים מתמיינים לקטגוריות המסמנות דפוסי צילום ואף יוצרות סדרות מובהקות. בחלק ניכר מהם דמויותיהם של המצולמים מופיעות על רקע המרחב הישראלי, שייצוגיו נעים בין היקסמות ראשונית מגילומי המערביות המודרנית מצד אחד, ובין התפעלות מנופי "הלבנט" מצד אחר.

ים טווה את הקטגוריות השונות בדייקנות זהירה, המסתכנת לעיתים בחדירה לאזורי מוקשים סטריאוטיפיים, אך מנגד דואגת לפרום אותן בשיטתיות. בין הקטגוריות המוצקות מתגלעים כל הזמן סדקים – אלה מתגלמים בתצלומים מוחמצים ובלתי מפוענחים, או בכאלו המצביעים בגלוי או מרמזים באופן סמוי על אקט הצילום עצמו. כך היא מטילה ספק ביכולת לנסח מבט רטרוספקטיבי על עלייה זו, מנטרלת את כוחו של הארכיון ומחדדת את המקור הרגשי והאמנותי של המהלך הצילומי שלה. בפרויקט זה ים מצביעה על המקום שבו מתהווה יצירתה – המקום שבו מתחולל הצילום והקטגוריות מתמוססות. בעוד הספר המלווה את התערוכה מדגיש את הממד הארכיוני והנרטיבי ביצירתה של ים, התערוכה משלבת גם עבודות שלה עצמה ומזככת את מהלכי הניסוח של שפתה הצילומית הייחודית.

שם התערוכה – "Olympus" (שהוא גם שמה של אחת מהחברות הגדולות לייצור מצלמות משפחתיות וצרכי צילום) – מהדהד את הכפילות שבמהלך הביוגרפי והצילומי של ים, כמו גם את המורכבות של תפיסת המקום הישראלי ושל אתוס "העלייה" הגלומה ביצירתה. אולימפוס, הגבוה והידוע שבהרי יוון, נושא משמעויות מיתיות ואוטופיות בהיותו "משכנם של האלים" במיתולוגיה היוונית. באנלוגיה לתפיסת המקום הישראלית, "אולימפוס" הוא אתר ממשי ובו-בזמן מחוז חפץ סימבולי המעורר תקווה וכמיהה להגשמה. הוא מסמן אפוא את המהלך הכפול של ים, מעגן אותו בשיח הזהות הישראלי ומגלם באופן עמוק את עמדתה האמביוולנטית: עמדת המהגרת, שהיא בעת ובעונה אחת נצפית וצופה, נמצאת ואיננה, תופסת ומחמיצה. זוהי עמדה הנעה בין מבט קרוב ואמפתי (לעיתים מתרפק) לבין מבט אירוני, ספקני ולעיתים הומוריסטי; מבט המעוגן תמיד גם בעיסוק מושגי בשאלות של מקום, זהות והגירה באמצעות בחינת מעמדו הייחודי של מדיום הצילום. אבל מעבר לכל אלה, נדמה שבפרויקט זה אנה ים חושפת את קרביה ומפענחת את המטען הגנטי של יצירתה.

רוני כהן-בנימיני, אוצרת התערוכה

מהדורה מקוונת | אפריל, 2019
דימוי מתוך התערוכה "Olympus" המוצגת בימים אלו במוזיאון אשדוד לאמנות