Outcast

Outcast היא סדרת דיוקנאות של מהגרים אפריקאים המוחזקים במתקן השהיה חולות שבנגב. הדיוקנאות צולמו במצלמה בפורמט גדול בסטודיו פתוח בנגב. מטרת הפרויקט היא להציג את הפליטים, שממשלת ישראל מכנה "מסתננים", באופן אישי ולהאיר אור על יחס לא דמוקרטי ולא אנושי כלפי מהגרים, יחס שמכה כעת שורשים גם באירופה.

רקע כללי

כ-45,000 אפריקנים שברחו מהמלחמה בדרום סודאן, מרצח העם בדרפור או מהדיקטטורה צבאית באריתריאה, ועשו את המסע המסוכן דרך מצרים וחצי האי סיני, מחפשים מקלט בישראל.

אך ישראל אינה מציעה מקלט ליותר מכמה אנשים מסודן או מאריתריאה. תחת זאת, על פי "חוק ההסתננות", כל הפליטים הזכרים נקראים בסופו של דבר לשהות במרכזי מעצר ונדחקים ע"י ישראל לגירוש מרצון. יותר מ-3,000 גברים נמצאים כעת במתקן חולות שבדרום הנגב, באזור מבודד שבו יש מעט לעשות ואין לאן ללכת. הממשלה קוראת לחולות "מרכז שהייה פתוח"; לעצורים מותר לשוטט במדבר, אך אם הם מאחרים להרשמה או לא נשארים בלילה, הם נשלחים לכלא סהרונים הסמוך.

חולות היא מעין שטח הפקר, שנועד לשבור את רצון העצור ולקבל גירוש מרצון. לאחר 12 חודשי מאסר, על המהגרים האפריקאים לבחור בין מאסר אינסופי בישראל, חזרה לארץ מוצאם או יציאה למדינה שלישית, כמו אוגנדה או רואנדה. יש בדיחה בקרב המהגרים כי 3,500$ המוצע כתמריץ לעזיבה הוא מספיק כדי להגיע לאירופה.

האסטרטגיה האכזרית שישראל מיישמת קיימת ביותר ויותר מדינות באירופה, אפילו בדיקטטורות, המוכרות כ"בטוחות" לפליטים שיגורשו לתמורה לעסקאות מועדפות. בניסיון למנוע משבר פוליטי ולעקוף את אמנת הפליטים של האו"ם, החלו ממשלות לזרוק אנשים 'לא רצויים' למקומות שבהם הם לא מבוקשים, בלתי חוקיים או בסכנה. פליטים שנמלטו ממלחמה ומדיכוי מוצאים עצמם חשופים לחוסר ביטחון וניצול במקום למצוא ביטחון והגנה.

אנדיט, 22, אריתריאה

אנדיט ברח בגיל 16. הבריחה הראשונה לסודאן נכשלה; ממשלת אריתריאה החזירה אותו והשליכה אותו לכלא. "אני מעדיף למות מאשר להישאר שם – אז לקחתי את הסיכון, ובפעם הבאה שימצאו אותי זה יהיה כל החיים". בפעם השניה שברח, הוא נמכר על ידי חיילים סודנים לאריתריאים ששיחררו אותו כנגד כופר. לאחר מכן הוא נסחט על ידי הבדווים בסיני. באפריל 2011 קיבל סירוב להיכנס יחד עם 34 אנשים נוספים בגבול ישראל ונשלח בחזרה למצרים. כשחזרו, משמרות הגבול המצריים ירו בהם – רק 17 מהם שרדו ולבסוף נכנסו לישראל. עכשיו הוא במחנה המעצר במשך שבעה חודשים. אנדיט נמצא בישראל כבר 6 שנים ורוצה להיות צלם.

טסגאי, 35, אריתריאה

טסגאי, מומחה לשימור מים וקרקע, נמלט מאריתריאה בשנת 2011 לאחר ששירת 7 שנים בצבא האריתראי. הוא נחטף במצרים ושוחרר תמורת כופר של 3400$. אשתו, שברחה אחריו, השתעבדה על ידי ISIS במשך שנה בלוב עד שהצליחה להימלט מן השבי. ארבעת ילדיה נמצאים עדיין באריתריאה עם הסבים והסבתות. בישראל עבד טסגאי בבנייה עד שהגיע למתקן המעצר בחולות. "אני צריך את ההגנה כאן – אבל אם אוכל לחיות בבטחה עם המשפחה שלי בבית, לא אשאר רגע, אני מקווה שיום אחד אראה שוב את המשפחה שלי".

אברהם, 29, אריתריאה

אברהם נמלט לבדו מאריתריאה ומאז הוא נמצא בישראל, משנת 2011. במצרים הוא נתפס ועונה בסיני – הוכה עם מוטות ברזל, בייחוד על רגליו – כדי לאלץ את משפחתו לפדות אותו בכסף. אחרי שבוע, אחיו שלח דרך אנשי קשר 5,000 דולר במזומן, ואברהם שוחרר. הוא נשלח ברגל בלילה תוך צליעה קשה מפציעותיו, לכיוון כללי של אורות רדאר עד לגבול הישראלי. הוא הגיע לראשונה לבית החולים בישראל, ואחר כך לכלא סהרונים. הוא חי עם אחיו בפתח תקווה כמה שנים. עכשיו נמצא בבית המעצר בחולות 5 חודשים.

אדם, 29, דרום סודאן

אדם נולד בשנת 1987 בדרום קורופאן, סודן, בהרי נובה. ב-1997 הגיע לחרטום עם אביו ללמוד ערבית. בגיל 16 סיים את בית הספר. "אם הייתי הופך למוסלמי, היה לי דרכון, אבל לא רציתי". הוא היה מחויב לשלוש שנים של שירות צבאי. כעבור שנה הוא יצא למלחמה נגד הדרום – נגד "העם שלו". כאשר סירב, הם איימו להרוג אותו. הוא נכנס לכלא, שם הוא עונה – יש לו כוויות קשות על הגוף ועל צלקות של אזיקים ומכות. ב-2005 שוחרר במהלך חילופי השלום בין דרום לצפון סודן. הוא נשאר בחרטום והתאמן כחשמלאי ושוב הוא נחשף ללחץ להיות מוסלמי. בשנת 2012 הוא נעצר שוב, הפעם במשך 6 חודשים ואז ברח. לאחר 5 שנות עבודה בישראל, הוא נמצא בחולות כבר שלושה חודשים. עם זאת, הישראלים אמרו לו שהוא לעולם לא יקבל היתר מגורים משום שדרום סודאן "עכשיו עצמאית". אין לו קשרים בחו"ל שיכולים לעזור לו לעזוב את הארץ. "המדינה הזאת היא דתית, זה לא טוב, אנשים יכולים להיות דתיים, אבל מדינה? זה כמו ערב הסעודית".

ברוק, 28, אריתריאה

ברקת (ברוק) הוא מדען חקלאות. הוא נמצא בישראל מאז 2012 ומאוקטובר 2016 במעצר בחולות. כאשר ברח מאריתריאה נחטף בסיני, ושוחרר רק תמורת כופר גבוה לאחר 28 ימים. בגבול עם ישראל, הוא ופליטים אחרים נורו ע"י חיילים מצריים. ברקת הוא פעיל בתנועת ההתנגדות האריתריאנית. "הייתי באופוזיציה באריתריאה, למען זכויותי, החופש שלי ולמען הצדק, הם לא נתנו לי לחיות את חיי". אחרי שנתן ראיון טלוויזיוני לפני כחודשיים, אחיו באריתריאה נחטף על ידי המשטרה; איש לא שמע עליו עוד.

דולוסה, 28, דארפור, סודן

דולוסה היה בן 13 במהלך רצח העם בדארפור. הכפר שלו מליאן הותקף ונהרס על ידי המיליציה הערבית, הג'נג'וויד. הוא היה הניצול היחיד ופצוע קשה. אמו מצאה אותו ונמלטה איתו ועם אחותו, שאיבדה את בנה בדרך, למחנה פליטים. ב-2005 הוא נסע לחרטום לבדו, שם עבד עם 2 חברים כמנקה נעליים והחל ללמוד אנגלית. ממשלת סודאן רודפת סטודנטים שלומדים אנגלית משום שהם נחשדים כמורדים – צפון סודאן היא דוברת ערבית. בשנת 2011 הוא נכלא למשך 6 חודשים, ולאחר מכן החליט לברוח. בגיל 23 הגיע לישראל. "אנחנו עדיין לא חופשיים, אנחנו צריכים לקבל זכויות ולהיות מוכרים כמבקשי מקלט, מה שאנחנו צריכים זה ביטחון, בריאות, חינוך, ואז נוכל לחזור לבנות את המדינה שלנו". הכינוי שלו הוא קמבל האנרגטי.

מצימאלק, 37, אריתריאה

מצימלאק נמלט מאריתריאה משום שהיה בשירות צבאי ופחד לחייו. מאחר שלא הצליח לגייס את הכסף למבריחים, הוא היה בסודאן לראשונה במשך 10 חודשים. הוא הגיע לישראל בשנת 2012, ונשלח ישירות לכלא סהרונים בנגב, שם שהה שנה וחצי. אחר כך עבד ליד עזה. הוא נמצא בחולות כבר 5 חודשים. אשתו וילדיו נמצאים עדיין באריתריאה. למצימלאק קשה ההתמודדות עם הבריחה ועם הכלא: "אני קורא לעזרה, ולא יודע למה זה לוקח כל כך הרבה זמן".

אראגאי, 46, אריתריאה

אראגאי הגיע לישראל בשנת 2010, נמצא 5 חודשים בחולות.
משפחה: אישה ושלושה ילדים נמצאים באתיופיה.
בגיל 17 הוא הפך לחייל באריתריאה "ולא היו לי חיים". במלחמה עם אתיופיה נפצע בבטנו ופיתח זיהום. ברח דרך אתיופיה לסודן, שילם לבדואים כי הם היכו אותו, ואז הגיע לישראל, שהה בכלא סהרונים כ-5 חודשים, ולאחר מכן עבד במספר עבודות בפתח תקווה. "אין חיים בתור חייל באריתריאה, אתה לא  מקבל משכורת ואין לך איך לפרנס את המשפחה, אינך יכול לעשות דבר. על כל דבר קטן הם שמים אנשים בכלא תת קרקעי ולראש הממשלה לא אכפת מהאנשים".

מלאקה, 26, אריתריאה

נמצא בישראל מאז שנת 2010. היה 6 שנים באשדוד ועבד במקומות עבודה רבים, לא היה לו כסף. כאשר לא הגיע לחולות בזמן, באו למקום העבודה שלו ממשרד ההגירה ולקחו אותו לחולות. באריתריאה למד כימיה. "אם אתה לא מקבל את הציון המינימלי, אתה לא יכול לסיים את הלימודים והם לוקחים אותך לצבא, אתה צריך להיות מעל ציון מסוים כדי שתוכל להמשיך ללמוד. הוא נאלץ להפסיק את הלימודים, לא מצא עבודה, ברח לסודן ברגל, הלך במשך שבוע ועוד שלושה שבועות במכוניות לסיני. "הערבים זורקים אותך אם אין לך כסף, הם עושים ניתוח ולוקחים את הכליה, הם לקחו כמה חברים שלי. הם ביקשו כופר – 4,800 דולר מכל אחד, המשפחה מכרה דברים ושולחת את הכסף. אחר כך הם מביאים אותך אל הגבול. אם אין לך כסף, הם עושים את הפעולה שם, ואתה מת. אם אתה לא היית שם, אתה לא יכול להבין את זה."