ס’, חברת ילדות שלי, היתה לכודה בדירה שחלקה עם בת זוגה בשכונה מרוחקת בצפון תל אביב במשך כמעט שנה בתחילת שנות האלפיים. כשס' התנהגה באופן לא נאות, בת הזוג שלה היתה תוקפת אותה בפרצי זעם ואלימות. במהלך התקופה הזאת שבה ס' גרה בתל אביב, רק כמה קילומטרים ממני, הקשר בינינו […]

טורסו הולך לים מחכה לו שם אור אלוהי (מציל מטפס אל ראש המגדל וקושר דגל ברוח) טורסו מגיע לים דגל אומר לו – שחור (גולש מתוודה על כל חטאיו ומסב את פניו לאחור) טורסו מביט בגלים מורח שכבת הגנה מוציא מהסל שלוש צלחות ועורך בכל רוח – אחת (בצפון ישב […]

ההצגה הסתיימה. הסתכלתי בעיניים לכל מי שיכולתי עד שלא נשארה לי טיפת דם בגוף. אני נכנסת להתלבש ומתארגנים. הלילה אסע לאור הצלם, אין לי ברירה. עוד קודם, רן, שמנהל מוצר בגוגל, עשה לי שיחת פרידה: המנעד שלו הצטמצם – אני לא נכנסת אליו, למנעד, לא בלוּק, לא באישיות ולא במעמד […]

פוזמיאקי נקאמורה, משורר יפני, כתב: הָרִקּוּד הוּא הַגּוּף בְּמַשְׁבֵּר, / וְהָרַקְדָן הוּא / הָאֳמָן / הַתּוֹבֵעַ אֶת זְכוּתוֹ עַל הַמַּשְׁבֵּר, אוֹ דּוֹרֵשׁ אוֹתוֹ / עֲבוּר גּוּפוֹ וּבְאֶמְצָעוּת גּוּפוֹ מַהוּ "הַגּוּף בְּמַשְׁבֵּר"? פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא, שֶׁאִזּוּנוֹ שֶׁל הַגּוּף / נָתוּן בְּמַשְׁבֵּר. אני רוצה לדבר על גופי שלי. גוף הרקדנית. לומר: […]

ביום שני יונה דפק על דלת הדירה של דניאל בגב ידו, בידו השנייה החזיק שקית טבק צהובה. דניאל היתה לבד בדירה, היא ישבה בחדר, החזיקה בידה האחת סכין גילוח שבור, והתבוננה במפרק כף ידה האחרת. היא חצתה את הדירה החשוכה ופתחה את הדלת. יונה הגיש לדניאל את השקית הצהובה ושאל, […]

העריצות מבקשת שתיקה כהסכמה. או דיבור כאישור. יש דברים שמותר לדבר עליהם, שרק אותם מותר לומר, ויש דברים שאסור. כשהמדינה אינה טובה, אלא עריצה, והמצב הוא מצב-חירום-קבוע, יש מלים שאסור להגות בכלל. וממילא אסור להתנגד. אני חושבת להתמקד כאן במלה אחת שהתגלתה כאסורה לשימוש במצב החירום שהוא ישראל בסוף שנת […]