תמר אטון: לפני שנצלול לספר, רציתי להתחיל את השיחה הזו בשאלה על הקשר שבין אמנות חזותית לכתיבה. בטקסטים שלך יש כמה התייחסויות לאמנות ולאמניות כמו הילמה אף קלינט. באילו אופנים האמנות משתתפת בעבודות שלך? מה דעתך על הקשר בין אמנות חזותית לשירה היום? מיה פינדייק: אולי אני צריכה להתחיל את […]

גרנו במדבר במשך שנה כי אבא קיבל עבודה בתור שוחט בכפר של מרוקאים ליד אשקלון. המקום היה מטונף, כי אנשים שם לא האמינו שיש להם קשר לבחוץ, היה אכפת להם רק מה שיש בפנים. בתוך הבתים היה נקי עד שיגעון. הנשים היו קמות מוקדם בבוקר, אולי בחמש או שש, מעירות […]

שחר: שמחתי מאוד על ההזדמנות לעבוד על האוצרות לגיליון חיים אילמים בעריכתך, נגה. בפתח הדבר את כותבת על הנטייה "לחשוב על הזמנים האלו כזמנים של הפרדה, של פיצול, שבהם הגבול בין הפנים לחוץ נעשה נוקשה מאי פעם […] אך אם הפך האדם לכוח טבע, השניים כבר אינם ניתנים להפרדה; ואולי […]

חיים אילמים, הגיליון ה־12 של גרנטה בעברית, מוקדש להתבוננות ביחסי האדם והטבע דרך הספרות. בדרכה המקורית והייחודית, משתמשת הספרות בשפה הכתובה – אותו כלי פלאי שמבדיל את בני האדם משאר היצורים החיים – כדי להתבונן בתודעה האנושית עצמה ובאופנים שבהם היא תופסת את סביבתה. הטקסטים שמופיעים בגיליון ויחסי הגומלין ביניהם רוויים מגעים וקשרים, הזמנה להפנות את הקשב אל קולו של בעל החיים, אל דממת העץ, אל המלמול בלשונות הים, אל חוקי האדמה: הרוח, הגשם והאש. הגיליון מכנס יחד יצירות שמתבוננות החוצה מבעד לזגוגית, אך מכירות בקיומו של החלון: סיפורים קצרים, שירה ומסות של קולות חדשים ורעננים, לצד קולות ספרותיים מבוססים יותר שהיחס שלהם אל "כתיבת הטבע" הוא מפתיע ולא טריוויאלי. רבים מהקולות מתפרסמים בו לראשונה בעברית ובכך משלימים חוסרים רבים על מדף כתיבת הטבע בעברית. את היצירות מלוות עבודות אמנות של אמנים ואמניות מקומיים.

"כתיבת טבע" הפכה לתחום, גודרה בתחומי הז'אנר. עד לפני כמה שנים נחשב העיסוק בה לאסקפיזם, לסוג של מותרות — הרהורים של האדם על יפי הנוף או על נבירת החרק בפרח נדמו רומנטיים, מנותקים כמעט. אך ה"טבע" כבר לא מציע נחמה מעסקי בני האדם. להפך: הקריאה על הטבע הפכה לעתים קשה […]