אינני יודע מדוע חלומות מסוימים נעלמים מן הזיכרון בעוד אחרים נשארים, ולא זו בלבד שהם נשארים חיים ובהירים, אלא שאנו נזכרים בהם עקב אירועים לא מוגדרים מסוימים בשעות הערות. לפני עשר שנים היה לי חלום כזה. אדוארד סעיד יושב על הרצפה, על שטיח כחול שאני זוכר כל כך טוב, בחדר […]

I שמות, הנקראים כראוי – ובעת הנכונה, יש בהם, אומרת המסורת, לעורר את הבריאה. השם הטוב, הנקרא בקול, בכוחו להשיב את הנבראים משתיקתם ולקרבם – להיות בדיבור. כל דבר ודבר צריך על כן את שמו הראוי – שיהיה נקרא בעתו, להשיבו אל מפתן השפה. אך שמות שאינם נקראים כראוי, כי […]

"נורא", היא אמרה, מעבירה את האצבעות על המסך, ומחטיפה מבטים מדי פעם אל אֶפי. "ממש מפחיד". "עכשיו יתחילו כל הזבל ויגידו שזה ערבים". "אבל ברור שזה ערבים". "איך ברור?" "יש שב"כ בעניין. כתוב פה ששב"כ בפנים, וחמישים אנשי משטרה מסתובבים באזור". אפי משך בכתפיים. הרצח הזה היה מזעזע במיוחד, אבל […]

איאד ברגותי (إياد برغوثي) נולד בנצרת ומתגורר בחיפה. סופר, מתרגם ועורך. משמש כעורך המשנה של סדרת "מכתוב" לתרגום ספרות ערבית לעברית במכון ון ליר. אסופת סיפורים קצרים פרי עטו, بين البيوت (בין אלביות), ראתה אור בהוצאת דאר מלאמח, קהיר, 2011. הרומן הראשון שלו, بردقانة (בורדקאנה) ראה אור בהוצאת דאר אלאדאב, ביירות, 2014 , ופרק מתוכו פורסם לראשונה […]

1 עיניים כחולות. אני רואה אתכן. שפיק אליאס הגביה את ראשו, כאילו הגיע לשלב הסיכום. הוא סוקר את האולם, מבטו חולף על פני פרצופים מוכרים, על פני פרצופים לא מוכרים. שקט מוחלט, רועם, כמעט דתי; השמיעה דרוכה, כמו לפני פואנטה של בדיחה טובה. שפיק רוכן בפעם האחרונה לעבר המיקרופון. הוא […]

״הורי אבי, שבאו מבגדאד, היו בעיני כל שצריכים אנשים שחומים להיות. לעתים רחוקות ראיתים; הם התגוררו במקום מרוחק, בשכונה מבודלת שאליה מגיעים אחרי שעוברים ברובע עבאסיה השוקק. שליו ושאנן היה גנם וריח יסמין עמד בו, ואף שלא הבינותי את דבריהם, הבינותי את פניהם, את ידיהם, את קולותיהם. סבי היה חובש […]

אום מחמוד אומרת: במרחב הריק של אדמה, שמים ומים הממהרים לחלוף אני מניעה בחופזה את לשוני הגבישית שמחפשת מסתור, אני מתפללת הרבה כי סבל וייסורים הוכפלו בלי סוף, כי מהלך העניינים מילדותי שזוכרת שובש, כי המשמעות הרגילה של החיים הושחתה, את מקומו תפס ההרס, חורבן פשה בכל, האדמה התהפכה, ברד […]

חללי מבוכה הם הזמנה לשוב ולדמיין יחידת זמן מעבר המאופיינת במצב של אי-נוחות, לעתים בושה, מצב שבו התנועה מוגבלת, וההתבוננות נוטה פנימה, ללא מטרה או כיוון. כשעוברים בחללי המבוכה צצים ועולים רגשות של דיסאוריינטציה, פחד, עיוורון, טראומה וזרות פנימית; תחושה עזה של געגוע והתרפקות על זיכרונות רחוקים; וגם, רצון להיחלץ מהקיים ולעבור לחלל המבוך הבא. השהייה בתוך חללי מבוכה היא הזדמנות להתערבב עם רסיסי זהות מנוגדים לשלנו ולסמן נקודות ציון חדשות של גילוי, קינה, שתיקה או חזרה למקום שממנו באנו.

קוראות וקוראים יקרים "חללי מבוכה" הם הזמנה לשוב ולדמיין יחידת זמן מעבר המאופיינת במצב של אי-נוחות, לעתים בושה, מצב שבו התנועה מוגבלת, וההתבוננות נוטה פנימה, ללא מטרה או כיוון. כשעוברים בחללי המבוכה צצים ועולים רגשות של דיסאוריינטציה, פחד, עיוורון, טראומה וזרות פנימית; תחושה עזה של געגוע והתרפקות על זיכרונות רחוקים; […]