אגדות על ציפורים

1.
היֹה היה פעם איש שהתאהב אהבה עמוקה ונואשת בפיראט. הוא החליט לקרוא על פיראטים כדי לגלות עוד על מושא אהבתו, וכך הבין שאורח החיים הפיראטי לא לרוחו. האיש התאהב בבגדים המרופטים, בחולצות הפסים, בסכינים, בחרבות ובאיברים התותבים, אבל הוא לא אהב את תנודות הגלים. לבסוף החליט האיש להיכנס אל תוך קופסה גדולה מזכוכית שקופה ולזרוק את עצמו אל תוך הים. כך, חשב, הוא יתרגל לתנודות הגלים בזמן שהוא צופה בפיראט מנקודת תצפית בלתי נראית בתוך המים. סביר להניח שהלחץ של המים הרג אותו, אבל אין דרך באמת לדעת את הדברים הללו.

2.
היֹה היתה אבן שהיתה שייכת לקיר של בית שעמד על גדות ים קדמון. האבן חוברה לקיר בתערובת של בטון, יחד עם צדפים ואבקת צדפים שהתגוררו לצידה. עם השנים נשחקה האבן מהרוח ומהלחות באוויר. כאשר הבית התפרק, חלק מהאבנים והחול התפזרו ברוח, עד שמצאו את דרכם לכביש ולמכוניות הנוסעות. חלקיקי הצדפים וגרגירי החול פגעו בפניו של איש שעבר שם במקרה ונכנסו לעינו, מה שהסב לו אומללות קשה. הוא שטף את הפנים במים, שנהפכו ליהלום וביקעו את ראשו, ומתוכו יצאה ציפור ים, שהיא בעצם גם ציפור אוויר, כי באוויר יש גם מים או לחות וגשם או משקעים אחרים.

3.
היֹה היתה פעם ציפור שהתקשתה לעמוד בזמנים. היא לא הצליחה להבדיל בין חורף ואביב, קיץ וסתיו, ונהגה לעקוב אחרי ציפורים אחרות כדי להבין מה עליה לעשות מתי. המעקב אחר הציפורים האחרות גזל ממנה כוח רב, נוסף על הכוח שנדרש ממנה כדי לנוע. היא היתה עייפה וחיה בתחושה של שרירותיות רבה. פעם אחת היא ראתה ציפור אחרת מתה על האדמה. היא חשבה על כל הציפורים שהיא מתבוננת בהן תדיר, והגיעה למסקנה שהיא לא מבינה ציפורים ולא מבינה זמן. בסופו של דבר הציפור מתה. היא נפלה על סיפון של ספינה, כמה ימאים עמדו סביבה, תהו אם זה סימן לבאות ודימו את עצמם קשורים לגורל שלה.

4.
היֹה היה איש שהתגורר בעיר ליד הים. בסמוך למרכז העיר היה פארק ובו בריכת דגים מלאכותית בעומק לא רב. מי הבריכה היו עכורים. מדי פעם נזרקה לשם אשפה. אנשים שחיו בקרבת מקום היו אוגרים את פירורי הלחם שלהם בשקיות כחולות ונושאים אותן כדי להאכיל את הציפורים שהתאספו לצד הבריכה ולברך את קרבתן. ציפור אחת בעלת מקור צהבהב וטבעת זהובה סביב עינה שהתה על עץ במשך הלילה, ונשארה קרוב לפארק ורחוק מקו המים שהיה רועש וחשוף. היא היתה צופה באנשים ובשקיות שלהם ומתקרבת ומגיחה. לו יכלה לדבר בשפת בני האדם היתה אומרת להם, "המליחו את הלחם שלכם, המליחו אותו עד השמים", היא היתה אומרת ופירורי קמח היו בוקעים ממקורה.

מהדורה מקוונת | נובמבר, 2018